בתשובה לשוקי שמאל, 31/10/04 21:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי הרגשה שאנחנו בעצם מסכימים על רוב הדברים, אלא שאתה קורא אותי לא נכון ו"מותח" את מה שאני אומרת לפי דעות קדומות שיש לך על מה שאני חושבת. א. כדי ששיטה דמוקרטית תעבוד צריך שיהיו כללי משחק ברורים למשתתפים בה. אלה הם בעצם ערכי המוסר של הדמוקרטיה. כלומר, ללא קיומם של ערכי מוסר מסויימים, הדמוקרטיה לא יכולה לעבוד כשיטת ממשל. לכן אין סתירה בין הדרישה המוסרית המינימלית הזאת ובין התייחסות לדמוקרטיה כאל "שיטת ממשל וזהו". לומר אמת, ולעמוד בדבורך, זה חלק מכללי המשחק/מוסר הללו. בזה, אין כוונה לטעון שכל מה שמועמד מבטיח, זה התחייבות משפטית. אלא שצריך להיות קשר ברור בין מה שהמועמד אומר ומייצג, לבין מה שהוא יבצע. אחרת, הדמוקרטיה מאבדת את הרציונליות, שלה, ותהליך הבחירות הוא בעצם מן משחק אן-דן-דינו, חסר משמעות וחשיבות. אני חוששת שאתה מבין באופן שגוי את עניין השיויון בפני החוק. הכוונה היא שכל אדם (ללא קשר למעמדו, מצבו והגדרתו המשפטית), מחוייב לחוקים שהתקבלו בחברה הדמוקרטית. כלומר אם לי אסור לבנות מרפסת ללא רישיון, גם למפקח של העיריה אסור לעשות זאת, וכו'. אני גם מסכימה לכן שהדמוקרטיה מחוייבת לערכים שהבאת. ב. אני לא מנגידה את שתי המערכות. זו טעות בהבנת דברי. מי שחשב שיש סתירה בין היותי מחוייבת לדת היהודית ובין השתתפות במשחק הדמוקרטי זה אתה, בתגובה הקודמת שלך. ג. מסכימה. לא כתבתי בשום מקום שהדמוקרטיה מחוייבת ליהדות. זו אני- אזרחית בדמוקרטיה הישראלית- שמחוייבת למוסר היהודי. הדמוקרטיה גם לא מחוייבת לחילוניות, או לליברליזם, או לפמיניזם, או לקפיטליזם. ג (שני). המחויבות שלי לדמוקרטיה דומה למחוייבות של כל אדם לדמוקרטיה. הכל כפוף לערכי המוסר הפנימיים של האדם. הדמוקרטיה לא דורשת מהאדם לוותר על ערכיו היסודיים. האופציה לסרבנות, או למרי אזרחי, הוא דבר מובנה בתהליך הדמוקרטי. זה מנגנון שמבטיח שהחלטה שנוגדת באופן חריף את מצפונם של חלק גדול מהאזרחים החברים בדמוקרטיה הזאת, לא תוכל להתקבל בקלות. הסרבנות משמאל, לגיטימית בעיני מבחינת התהליך הדמוקרטי(אם כי היא לא לגיטימית בעיני מבחינת התוכן המוסרי שלה). אם היא היתה סוחפת רבים, עד כדי שהיה חשש להתפוררות הצבא, האשמה על כך היתה מוטלת על כתפי מי שקיבל החלטות שנוגדות את מצפונם של כל כך הרבה מהחיילים שלו, ולא על כתפי החיילים שנשמעו לקול מצפונם. כך גם עם הסרבנות מימין. ג.1 הערכים החשובים שהדמוקרטיה מממשת יתקיימו אך ורק אם האנשים יהיו חופשיים להשמע לקול מצפונם. אנשים שאינם נשמעים למצפונם אלא לחוקים הבאים מלמעלה, הם קרקע אידאלית לרודנות, עריצות, אפליה, ועוד (שמיעה לקול המצפון זה לא מצב של אנרכיה. משום ש"השמיעה לקול המצפון" הוא תהליך עם מחיר כבד- כאשר הוא בניגוד לחוק. לכן זה לא מצב של "איש הישר בעיניו יעשה".) ג.2 המחויבות לשיטה הדמוקרטית, אינה מחוייבות "דתית". לכן אין שום בעיה בכך שהמחוייבות שלי היא אינסטרומנטלית. אני אעיז ואומר שלאף אחד אין מחוייבות "דתית" כזאת לדמוקרטיה. אלא שמתיימרים למחוייבות כזאת, בונים מן "דמוקרטיה" שהיא בדמותה וצלמה של משנתם המוסרית, ואז זה באמת לא חוכמה להיות מחוייבים לה.... אי המחוייבות הזאת אינה סותרת את הצורך "להעניק גם למי שמתנגד לך את ההזדמנות לממש את אמונותיו". עובדה היא שאני חיה, ושותפה, במדינה שרוב התנהלותה חילוני מאוד, וכך גם הרבה מאוד דתיים אחרים. חלק גדול מהתנהלות המדינה אינו לטעמי כלל, ובכל זאת אני חלק מהמשחק הדמוקרטי כאן. אני מניחה שאם יהיה רוב דתי במדינה יהיה מצב הפוך, בו חלק גדול מהתנהלותה לא יהיה לטעמם של החילוניים. אם התנהלותה של מדינה כזאת, תנגוד באופן אקוטי את מצפונם של החילוניים, עד כדי שהם יהיו מוכנים לשבת בבית סוהר ולא לשמור על החוק הנוגד את מצפונם, לא תהיה לי שום טענה אליהם. אם יהיו הרבה חילוניים שיעשו כך, עד כדי שיבוש חייה של המדינה, ברור לי שצריך שראשי המדינה ה"דתית" ידאגו מראש שלא לחוקק חוקים שיובילו למצב כזה. לפני די הרבה זמן היה לי דיון באייל על הדמוקרטיה. שם הסברתי באריכות (שאני לא רוצה לחזור עליה כאן) שלדעתי הדמוקרטיה היא שיטה פוליטית טובה, יש לה הרבה יסודות ביהדות. הדמוקרטיה שלי אמנם איננה הדמוקרטיה הליברלית, שמקובלת היום על בית המשפט העליון, אבל היא כוללת את המנגנון היסודי של הדמוקרטיה. אמנם השיטה הדמוקרטית אינה השיטה האולטימטיבית ביהדות, אבל היא בהחלט אפשרית, בוודאי בתנאים של היום. בדרך ההתנהלות היהודית יש הרבה מאוד מהעקרונות הדמוקרטיים המוכרים היום. כמו הקביעה לפי רוב בסנהדרין, הכפיפות של המלך לאותם חוקים כמו כל האזרחים, קיומה של מערכת מבקרת בצד המערכת השלטונית וכו'. לכן זה אינו מדוייק כלל לחשוב שמטרתי היא לבטל את השיטה הדמוקרטית. ד. שוב, כל אדם משתמש בדמוקרטיה כדי לממש את אמונתו ואת מערכת ערכיו, לא רק הדתיים. בשביל זה יש לנו דמוקרטיה. המדינה בשבילי היא אתחלתא דגאולה, ולא החמור, אבל מה זה משנה? מה אכפת לך מה אני חושבת בגדול על ההסטוריה היהודית ועל התהליכים המובילים לגאולה? בדמוקרטיה מותר לי לחשוב ולהאמין במה שאני רוצה, כל עוד אני שומרת על הכללים הדמוקרטיים. בדמוקרטיה אמיתית, זה אפילו דרישה מקדימה שיהיו לי מצפון וערכים משלי... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |