|
||||
|
||||
בהערת אגב לפסקה השניה שלך, עלי לומר שהיא גורמת לי להעריך את היושר שלך כשותף לדיון. אתה הראשון ממתנגדי ההתנתקות שמבהיר כי ההצבעה בכנסת אכן מקהה חלק מהטיעונים שהבאתם בעבר לגבי ''התנהלות לא דמוקרטית''. |
|
||||
|
||||
אני מודה לך על דבריך, אך כדי להיות מדויק, לא אמרתי שההצבעה בכנסת מקהה את טיעוני העבר שלי בעניין הפגיעה בדמוקרטיה. הטיעונים היו נכונים בזמנם, אך בגלל שינוי שחל במצב עם מעברם של חברי כנסת חשובים מהליכוד מהצד האחד לשני, איני טוען שכרגע שרון עושה מהלכים שפוגעים בדמוקרטיה (גם אין לו צורך בכך). זה גם לא אומר שאני סולח לו על שעשה כך בעבר, אבל מבחינה מעשית היום זה לא רלוונטי. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אסתפק ב"הופכת אותם לפחות רלבנטיים". או בעצם, אומר משהו אחר: אי-ההבאה של התכנית לכנסת עד כה היה בעיני בעייה בהתנהלות של שרון; כעת, משהובאה ואושרה, אינני מוצא צורך לאישור דמוקרטי נוסף (בחירות או משאל עם). |
|
||||
|
||||
אתה מחמיץ את הנקודה, ואיני יודע אם אתה עושה זאת בתמימות או בכוונה. כששרון הביא את התכנית שלו לא היה לו רוב בכנסת ! לו הביא את הדבר לכנסת, כל שרי הליכוד למעט הוא עצמו ואולי אולמרט ושטרית היו היחידים שהיו מצביעים בעד (בעצם, אני מאמין שאולמרט ושיטרית לא היו משאירים עצמם בודדים והיו מצטרפים למתנגדים), והיתר היו מצביעים בפרוש נגד, ולליכוד יש 40 חברי כנסת ! הכנסת הייתה מפילה את התכנית, ובכך היה נסתם עליה הגולל. בגלל המצב בכנסת בדק שרון בתחילה אפשרות של משאל עם, אבל אחר כך בגלל שמיהר פנה למשאל מתפקדי הליכוד על מנת שיורו לחברי הכנסת של הליכוד לשנות את דעתם, וכך לשנות את המאזן בכנסת. ה"בעיה בהתנהלות" שאתה מייחס לשרון היא בדיוק עניין הכן התנתקות לא התנתקות. מה שקרה אחר כך אצל חברי הכנסת של הליכוד הוא שילוב בין מה שאני קורא לו "תופעת הוירוס" (לאחר שעלתה התוכנית, שבעיני היא חסרת היגיון לחלוטין וחוץ ממחלות אוסלו אין בה דבר, היא צברה בהתמדה תמיכה רק בגלל שהייתה על סדר היום, והסדק הלך והתרחב, בגלל תופעה אנושית שקשה לי להבינה. זה פעל כנראה גם בקרב חברי הכנסת), לבין שיקולי כיסא (הליך פיטורי השרים כנראה הפחיד את השרים המתנגדים שלא רצו להיפרד מהוולוו). היה שם מהפך ענקי (למרות שלא לווה ברעש). ועכשיו, בגלל המהפך הזה המצב שונה, ואני מסכים עמך שאין נימוקים חזקים עבור משאל עם, למעט הנימוק שכבר כתבתי אותו, שבדעותיהם של חברי הכנסת קריטיים שולט עניין הוולוו שהוא בלתי מוסרי בעליל, ואסור שהחלטות כה חשובות תתקבלנה בגלל סיבות כאלה. |
|
||||
|
||||
האם אין זה לגיטימי מצד מנהיג שמביא תוכנית חדשה לקחת קצת זמן למסע שכנועים, ולו בתנאי שאינו מיישם את התוכנית קודם לקבלת אישור הכנסת? האם כל תוכנית שעולה על סדר היום צריכה להגיע לכנסת מיד עם כתיבת האות האחרונה שלה? |
|
||||
|
||||
גם אתה בתמימים ? בודאי ובודאי ש"שיכנוע" באמצעות איום בפיטורין מהממשלה אינו לגיטימי. זה בפרוש ניצול של חולשות אנושיות, ובעצם, מעשה של סחיטה. (זה שהייתי מצפה מחברי כנסת שלא יתנו עצמם לסחיטה זה עניין אחר.) בצורת "שכנוע" זאת נקט אחרי שתכניתו לכפות על חברי הכנסת של הליכוד את החלטת המתפקדים לא צלחה. וכשההחלטה הייתה נגדו הוא פשוט זרק אותה לפח. הוא ראה בה מכשיר שמותר להשתמש בו רק כשהתוצאה לטובתו. לא היה שום נוהל דמוקרטי מסודר במעשיו של שרון. כאשר העביר את אותה החלטה בממשלה, לא שמענו אף מילה על כך שההחלטה הזאת כפופה לאישור הכנסת, והבאתה לכנסת הוזכרה לראשונה לפני כשבועיים כשהוברר לפתע לשרון שיש לו בשבילה רוב. וההחלטה הזאת, פורמלית אינה כוללת פינוי ישובים, ובכל זאת שרון אומר היום שהפינוי ייעשה ללא שהחלטה נוספת תובא לכנסת. ברור שאם יראה שיש לו גם רוב להחלטה כזאת הוא יביאה בשמחה ובששון לכנסת, למרות טענתו זו. מעשיו נעדרי הגינות ואחריות, למרות שהוא מגלה תכונה נדירה של דבקות במטרה. "שכנוע" הינו, בעיני, הבאת נימוקים מילוליים שתומכים בתכנית. דבר כזה מפיו של שרון לא היה לא ישנו ולא יהיה. אז אל תספר לי שהוא צריך זמן לשכנועים . . . |
|
||||
|
||||
"שופטי בג"ץ התירו לקיים את ההצבעה בכנסת, וקבעו: לשרון מותר לפטר שרים או לאיים לפטרם בשל סיבות פוליטיות "שופטי בג"ץ קובעים בפסק הדין בקביעה חדשנית כי לראש הממשלה יש סמכות להעביר מכהונתו שר אם הוא משוכנע "כי יש בכך לשבש את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה ולהגשים את יעדיה המדיניים". השופטים קובעים, שבמסגרת סמכותו, "יכול ראש הממשלה להביא בחשבון גם שיקולים פוליטיים, כגון הצורך לקיים קואליציה ולהבטיח את המשך כהונת הכנסת". עוד קובעים השופטים כי ראש הממשלה רשאי להעביר מכהונתו שר בשל עמדותיו המדיניות ובשל התנגדותו למהלך מדיני של ראש הממשלה, "אם רה"מ משוכנע שיש בהעברה מהכהונה כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי". השופטים מציינים כי "שיקולים פוליטיים שכאלו אינם פסולים", ומבהירים כי העברה כזו מכהונה יכולה להתבצע "גם ערב החלטה גורלית, וכי רה"מ אינו כבול לקווי היסוד של הממשלה כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו לפטר שר". |
|
||||
|
||||
כאן נאמר שהעתירות נדחו פה אחד: וכאן נאמר שהשופט אדמונד לוי חלק על דעת הנשיא, וטען שהיה על ראש הממשלה לפטר את השרים רק לאחר ההצבעה: כמו כן מצוין בכתבה זו שהשופט טירקל ביקר גם הוא את מעשהו של שרון, אף כי לא פסל את חוקיותו. לא הצלחתי למצוא את פסק הדין באתר בתי המשפט. אודה למי שיוכל להעמיד את הדברים על דיוקם. |
|
||||
|
||||
בעבר כבר היה כאן ויכוח על עניין החוקיות. אני טענתי שבחוק, אותו תיקון לחוק הממשלה, יש פגם. השופטים חייבים להתייחס לחוק כפי שהוא. חוץ מזה אני רחוק מלכבד את בית המשפט הזה כשהוא דן בעניינים שיש עליהם ויכוח ציבורי. את החץ הם תוקעים לפי דעותיהם הפוליטיות, ואת המטרה הם מציירים אחר כך. לא פלא שטירקל ואדמונד לוי שהם חריגים בנוף הפוליטי של בית המשפט, לא התיישרו באופן מלא עם הרוב. לא קראתי את פסקי הדין, אך מאד מסקרנת אותי נקודה מסויימת. האם הייתה התייחסות לנקודה שנראית לי כרגע הכי חמורה: אותו מצב של סחיטה שבו שרים שהם גם חברי כנסת מצביעים כנגד מצפונם רק בגלל עניינם האישי - שמירת כסאם. דני נוה לא התבייש לומר זאת בפרוש: אצביע בכנסת בעד למרות שאני נגד, כי חשוב לי להיות בממשלה. |
|
||||
|
||||
התיאור שאתה נותן אינו מדויק. חשוב להזכיר שבמהלך הזמן שעבר מאז שהוגשה התכנית לראשונה, היא השתנתה לא מעט, ובין השאר תוך פשרות עם המתנגדים. ההצעה שעברה בכנסת היא הגרסא הידועה בשם ''פשרת לבני'', אותה הביאה הזרה לבני כתנאי לתמיכתה בתכנית, וגם נתניהו, לבנת ואחרים קבלו אותה, לפחות טנטטיבית. אני לא רואה שום דבר לא לגיטימי בכך שראש הממשלה לקח את הזמן בהבאת התכנית לכנסת, ובו בזמו זה גם ניסה לשכנע את חברי הכנסת וגם שינה את התכנית במקומות שונים כדי לזכות בתמיכה. זמן אישור התכנית לא רלוונטי, בפרט בהתחשב בכך שעד החלטת הכנסת לא ננקטה שום פעולה בשטח ליישום התכנית. |
|
||||
|
||||
אני איני מייחס חשיבות לפשרת לבני. כביכול פינוי יישובים מותנה בהחלטת ממשלה נוספת, אבל הדבר הזה חסר ערך. ברגע שישנה הסכמה עקרונית הפור נפל. אני גם חושב שהסיבה שטיפוס כנתניהו הסכים לתמוך בתכנית רק כשהיא כוללת את הפשרה היא שיקול פוליטי אישי: הוא מקווה בדרך זו להיות גם בעד התכנית ולקבל את תמיכת מצדדיה וגם להיראות יותר "טוב" משרון, ולקבל כך את תמיכת המתנגדים, כשהם באים להכריע בינו ובין שרון. על גוש קטיף הוא ויתר ברגע שהסכים לתוכנית, וכרגע הנושא הזה כבר לא מעניין אותו. כל המלחמה שלו בעד משאל עם (שבה הוא יקרא לעם לתמוך בתכנית, שכן הוא בעדה), היא מלחמה בלתי עניינית שנובעת מאותם מניעים עצמם שעליהם דיברתי. על עניין הזמן לשכנועים דברתי בתשובתי לדובי. מעולם לא ראיתי את שרון מנסה לשכנע מישהו במשהו, ואיני חושב שהוא בכלל מסוגל לעשות את הפעולה הזאת מבחינת הכישורים האישיים. וזמן אישור הכנסת בודאי רלוונטי. היא אושרה לאחר שחברי כנסת חשובים נבהלו מאיומיו ונחישותו. אני כמעט בטוח שהוא עצמו לא העריך בתחילה שיקרה דבר כזה, ותכנן לבצע את מעשיו איך שהוא ללא הכנסת, בדיוק כטענתו עכשיו שאין צורך יותר בכנסת למרות שהחלטת הממשלה שאושרה בכנסת אינה כוללת, פורמלית, פינוי ישובים. אם יראה שיש לו רוב יביא זאת ברוב נדיבותו לכנסת, אבל אם לא יהיה לו רוב, ישתדל לעשות זאת ללא החלטת כנסת, כפי שהוא מבטיח היום לעשות. מעשיו חסרי התחשבות ובלתי דמוקרטיים בעליל. |
|
||||
|
||||
בעניין נתניהו ושיקוליו: מניעיו של פוליטיקאי הם שילוב של רצון אמיתי וכן בטובת המדינה, כפי שהוא רואה אותה, ומניעים אישיים - כמו תאוות שלטון, כוח, בצע ונקמנות פנים ישראלית. להערכתי, אצל בנימין נתניהו היה היחס בין הרצון בטובת המדינה למניעים האישיים הנמוך ביותר, מכל ראשי הממשלה שהיו לישראל. לא שלא איכפת לו מן המדינה. להיפך, אך הוא נתן לשיקולים פסולים לגבור על איכפתיות זו פעם אחר פעם. אני כולל בזאת ראש ממשלה שהיה לדעתי מוצלח באופן מדהים - כמו שמעון בפרס בממשלת האחדות כמו גם ראש ממשלה שהיה לדעתי גרוע באופן מחריד - כמו שמיר (שדחה את הסכם לונדון למשל). אפשר לפתוח על זה ויכוח עמוס דוגמאות ושיקלולים, אבל אסתפק בדברים אלו ובמקום זאת, הנה אלגוריתם שפיתח אבינו שבשמים. לא ברור למה. כנראה שאין לנו על מי לסמוך: http://www.redbrick.dcu.ie/~keno/jpegs/save/Formulao... (צריך ללחוץ עם העכבר כדי שהמצגת תתקדם). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |