בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 26/10/04 16:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בעד איזון נאות בין המאפה לתוספות, ולמעשה מוכן שיהיו די מעט תוספות. אני פשוט יותר אוהב את המאפה הדק... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד זוכר אותך בארוחות ערב בחדר האוכל הצבאי, טורח ומכין סנדוויצ'ים ולא מסתפק במריחת הגבינה ו\או הריבה על פרוסה אחת, כמו בחרו כולם לעשות. גם אז דיברת במלים כמעט זהות על העובדה שיש חשיבות ליחס בין התוספת לבין הבסיס (פרוסות הלחם), כך שאתה רואה בסנדוויץ' מאכל שונה מאשר בפרוסה מרוחה. בעוד הגישה העקרונית נשמרה, נדמה שבפיצה אתה נוטה להפחתת חלקו היחסי של הבסיס, ואילו אז העדפת להגדיל אותו. גם היום אתה ממשיך להעדיף סנדוויץ' על פרוסה אחת או שהעדפות הפיצה מעידות גם על תזוזה בתחום הלחם? ובאותו הקשר, אני זוכר אותך כאיש ששכנע אותי לא לפסוח בבוז על המרק הצבאי היומי שאכן התגלה כתוספת מעשירה לארוחה. נ.ב. מצטער שהתגובות היחידות שהאתר מצליח להפיק ממני הן רדודות, איכשהו אין לי כח להשתתף בדיונים מעמיקים ומתמשכים. שחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר דיאלוגים שלמים שלנו יחד מאותו זמן, אבל, שמע, את *זה* שכחתי. כן, אני עדיין די קנאי לכך שיהיה לחם משני צידי הפיל (דמיין קישור לבדיחה). למעשה, גם בפיצה (ישראלית, ולא חשוב באיזה עובי) אני ללא הרף נאבק בפיתוי לקפל אותה... בכל אופן, זה שאני אוהב בצק דק בפיצה, לא אומר שאני אוהב שיש עליו הרבה מאוד אדום וצהוב. כפי שכתבתי בתשובה לל.ב.פ., אני בעד איזון, עם הטיה קלה לכיוון הבצק. (אז מה נשאר, אתם שואלים? הפתרון השגור באיטליה, בפיצריות שיושבים בהן, הוא שהדק הדק הזה הוא רחב, רחב). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |