|
||||
|
||||
האם אסור לאזרח לפנות לשר עם הצעות שונות? השרים: שר הבריאות ושר האוצר הנושא: תרופות שאינם בסל. השרים: שר החינוך שר האוצר ושר הבריאות הנושא: אמצעים לימודיים לנכים השרים: שר הביטחון הנושא: שחיתות בדרגים הבכירים בצה"ל |
|
||||
|
||||
רצוי כמובן שהשרים יקבלו משוב מהציבור על המשרדים שלהם. תרופות שאינן בסל: מותר ללחוץ על השרים להכניס תרופה לסל. מותר להם לשנות את הרכב הסל; אסור להם להכנע לחולה אחד ולתת את התרופה על בסיס פרטני (רק בגלל שעוזי כהן הרים טלפון). אמצעים לימודיים: המשרד מממן מקלדות לעוורים, או לא? אם כן, שיתנו לכל מי שעונה לקריטריונים. אם לא, במה עדיף האדם שיש לו גישה ישירה לשר על אלו שאין להם? שחיתויות: אם השר מרוצה מן הטיפול של הצבא בתלונות כאלה, הוא ימהר להפנות את המתלונן אל הגורמים המוסמכים. אם לא, שיתחיל לעבוד (לא על-ידי טיפול פרטני). |
|
||||
|
||||
אם אני מבין את שאלתו של ראובן, המקרה(1) הוא לא שעוזי כהן הרים טלפון, אלא שאותו אזרח (או מישהו המקורב לו, אבל לא לשר) הרים טלפון. (מספר הטלפון של לשכת השר מפורסם וגלוי לעיני כל). ___ (1) הראשון. אחרי שנענה על זה נעבור למקרה הבא, בו האזרח הוא עוזי כהן. |
|
||||
|
||||
דורון היקר - חבל שאתה מתעלם מתוכן הודעתו של מזוז. ההודעה לא אסרה על שר לטפל בפנייה של אזרח שהרים טלפון אל השר אלא אך ורק במקרים בהם הפונה אינו אזרח מן השורה אלא דווקא חבר מרכז מפלגה. במקרה שכזה (ואני מדבר מנסיון - כעובד מדינה) הטיפול האישי של השר הוא לא מכיוון שהפניה נראית לו חשובה במיוחד אלא מכיוון שהוא מעוניין להבחר שנית. גם מזוז לא אסר על שרים לטפל במקרים של אזרחים תמימים שבקשותיהם נראות לשר ראויות להתערבותו האישית. אשר לבקשותיהם הראויות של חברי מרכז - גם לגביהן לא קבע היועמ''ש שאין לטפל בהן, אלא שהטיפול בהן יעשה בידי הדרג המקצועי - מנכ''ל, סמנכ''ל, מנהל אגף, מנהל מחלקה, פקיד וכו'. האם לא נכון יותר שהטיפול בבקשות אלו לא יעשה על ידי מי שעתידו עלול להיות מושפע באופן ישיר מיחסו אל הפונה. |
|
||||
|
||||
ננסה שוב. יש מקרים רבים ש''נופלים בין הכסאות'' והנהלים המקובלים לא בדיוק מתאימים. צריך התערבות אנושית , כמו כל המקרים הגבוליים של העולים החדשים שילדיהם מגורשים אבל עליהם יש עיכוב יציאה, או מקרה פתולוגי אחר. זה אחד מתפקידי נציגי, גם בכנסת וגם בממשלה- לטפל בחריגים. עכשיו, לא תמיד הם בכלל יודעים שיש חריגים עד שהם לא מקבלים מכתב, או טלפון. חברי הכנסת (ואולי גם השרים, אני לא בקיא) מקבלים תקציב כדי להיות בקשר עם הציבור. שיתחילו לעבוד. כמו שאמרתי, השאלה היא מעט מיתממת, כי ברור שיש הבדל בין המכתב של אחד ע.ו. שמציע לשרת החינוך שיטה נהדרת ללמד גיאומטריה דיפרנציאלית בגני הילדים ( בדידים אלסטיים בחמישה מימדים, שמשנים צבע לפי ערכי העקמומיות הרימנית), לבין טלפון מחבר מרכז ששואל אם אין איזה משרה פנויה במחלקה להכשרת מורים, כי הוא ''מכיר מועמד מה זה מתאים''. אבל הגבול הוא דק. |
|
||||
|
||||
ואם מקרה פתולוגי הובא לידיעת השר - הוא לא יכול להבין מעצמו שיש עוד מאות כאלה שלא הובאו לידיעתו? (שאלה רטורית, אני מאד מקווה שהתשובה חיובית). שיקים וועדת חריגים. (וועדת החריגים צריכה לשמור תעוד של השיקולים שהנחו אותה בכל מקרה והקריטריונים אד-הוק שהתגבשו, כדי להעביר אותם לעיונו של מבקר המשרד בסוף השנה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |