בתשובה ליעקב, 21/10/04 16:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה הקשר למיסים עכשיו? אנחנו מדברים על השאלה האם אלוהים מזכה את ישראל במנהיגים טובים כאשר ישראל מקיימים את מצוותיו ומעניש אותם במנהיגים רעים כאשר הם פועלים בניגוד לתורתו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא נכנסתי לויכוח כזה באתר. אנסה להסביר את שלא הצלחתי עד כה: אני טענתי בתגובה 255066: כאשר העם צריך לבחור נציגים לכל העניינים העומדים על הפרק נכנסים המון עניינים שיש לשקול כאשר ניתן להחליט לגבי מקסימום שניים או שלושה נושאים. נושאים אלו כוללים ענייני מלחמה ושלום והטבות כספיות למגזר, כך שאין בידי העם את האפשרות לבחור נציגים ישרים וראויים. לכן אתה צודק באמרך שהקב"ה הפיל עלינו את הנציגים האינטרסנטים ורודפי השררה. אילו בחרנו בטוב וקיימנו את שיטת המשטר של התורה, היו לנו נציגים ישרים וראויים. משבחרנו ברע והלכנו אחרי שרירות ליבנו קיבלנו את המגיע לנו. אולי לא הבהרתי את עצמי. טענתי שאם היינו מגבילים את הכח של השלטון (מניעה ממנו מלהתעסק בחלוקת הטבות) היה שלטון יותר ראוי. כמדומני שאתה פעם הסכמת איתי לגבי עניין זה. ציינתי גם שהגבלה כזאת של כחו של השלטון נדרשת על ידי התורה. מבחינת הויכוח זה לא אמור להעלות ולהוריד. רק להראות שיש בתורה דברים שכל אדם חילוני יכול להבין שיש בהם ערך. לצערי, ברגע שהזכרתי את התורה הפסיקו להקשיב למה שאני אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... ברגע שהזכרתי את התורה הפסיקו להקשיב למה שאני אומר." אתה טועה. זה לא *בגלל* שזאת "התורה". כשאדם (דתי, בד"כ, אם כי זה איננו תנאי הכרחי) מזכיר תכנים ספציפיים של טקסטים דתיים עתיקים שאינם רלוונטיים לימינו ונקודות מסויימות בהם הן לא רק בלתי רלוונטיות אלא אף בלתי נסבלות - אנשים רציניים מתקשים לקחת אותו ברצינות. כך הדבר עם דוגמת דוד המלך, שבלי להתייחס כרגע לכך שהיה רוצח, היה גם לא רק מלך ש"דאג לבטחון האזרחים", כפי שאתה מציג אותו, אלא היה מלך כובש, משעבד ומשמיד ו*כך* פיתח מעצמה צבאית חזקה ואלימה, ואף עורר תסיסות מבית. אולי אלה היו נורמות פוליטיות מקובלות לתקופתו (אם אכן היה קיים כדמות התנ"כית המתוארת, שזו שאלה בפני עצמה. עדות ארכיאולוגית לקיום בית דוד יש *רק* אחת), אך דוגמה כזו של מנהיג "למופת" אינה סבירה בתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד המלך אינו קשור לתגובה הקודמת אך אענה לגבי דוד המלך. דוד היה לוחם נחוש אשר יצא להגן על מולדתו שהיתה תחת התקפה מכל הכיוונים. הוא נלחם נגד פלישתים שבמשך 100 שנים שעבדו את עם ישראל והחזיר אותם חזרה למימדיהם הטבעיים. גם העמים האחרים היו כאלו שכבשו שטחים רבים של עם ישראל ושעבדו את תושביהם. הוא נלחם בארם ובעמון רק לאחר שאלו יצאו להתקפה נגד עם ישראל. במפורש מלחמותיו היו מלחמות מגן והוא נהג בהם בנחישות. נכון הדבר שהוא נהג באכזריות כלפי עמים אכזריים שזאת היתה הנורמה אצלהם. לנהוג אחרת היה לשחק לידיהם. דוד הוא דוגמא של מלך ראוי, לא רופס - שחותם הסכמים עם רוצחים, ולא מצביא מגלומני / כושל. אולי הוא דומה לצרציל שנלחם למען העם שלו נגד אויב אכזר ולצורך כך גם נהג באכזריות רבה כאשר הרג עשרות אלפי אזרחים גרמנים. אל מול אלו אפשר להציג דמויות עלובות אשר יושבים בשלוה כאשר אזרחיהם מופגזים (קרית שמונה, שדרות) או יוצאים למבצעים צבאיים כושלים (כראמה, של"ג). גם היום תפקיד המנהיג הוא להלחם מלחמה נחושה באויב בלי להראות כל נכונות לוותר להם אי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האלף (ואני מבין ששוב זה לא יתקבל): לא מדובר בדמות זו או אחרת אלא בסולם ערכים ונורמות. וזה כולל, למרבה הצער, גם את אמירתך - "... להלחם מלחמה נחושה באויב בלי להראות כל נכונות לוותר להם אי פעם." בעצם, עם מי אני מנסה כאן להידבר. כרגע נזכרתי שכתבת פעם באחת התגובות (לפחות) שאתה אספן של אלבומי נצחון ואא"ט - שאתה יושב עם ילדך (או ילדיך) ומראה לו/להם את האלבומים. טוב, עכשיו כבר ברור לי שזה לא רק עניין של דת, ואני באמת לא רוצה לעבור כאן לניתוחים פסיכולוגיים, אם כי בהחלט יש להם מקום (אבל לא בפומבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו בויכוח הזה לפני שבוע או שבועיים. על כך שמלחמות יש לנצח עם פרחים ולא בכח. ההסטוריה מוכיחה כמו גם מלחמתינו עם הערבים מי צודק. אבל כמו שאינך מוכן להתכופף בפני תורת ישראל אינן מוכן להתכופף בפני העובדות. אני מניח שאוסלו מבחינתך היתה הצלחה כבירה. כנראה שגם המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הייתה שיא ההשגיות האנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסטוריה הוכיחה... לא מוכן להתכופף... המהפכה הקומוניסטית... הנה עוד הבדל בינינו: אני אומר עליך מעט משום שאני יודע עליך מעט, ומתוך נימוס אינני רוצה להביא משהו מן המסקנות שניתן להסיק לגביך, מתוך המעט הזה. אתה, לעומת זאת, לא יודע עלי דבר ואומר עלי כל כך הרבה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד היה נער מבית לחם, אשר בנעוריו זרק אבנים על חיילי צבא הכיבוש (ואם זה מזכיר לך משהו זה לא במקרה). אחר כך היה ראש ''כנופיית הג'יהאד היהווי'', שהיה אהוב על הרבה נשים (אם כי אין עדות על פלשתית שישבה בכלא אשקלון בגללו, מן הסתם היו לו גם באלה, בתקופה שבה היה שכיר חרב אצל אכיש מלך גת). דוד גם היה תקופה מסויימת משת''פ של הכיבוש (ראה הערתי בסוגריים). בצורה מעניינת, הסתיימה תקופה זו כשראש הרשות היהודית ובניו נהרגו, סמוך לג'נין, ודוד עלה לשלטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |