בתשובה לארז ליבנה, 24/10/04 18:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את השאלה שלך יש להפנות באותה מידה גם כלפי מתנגדי ההתנתקות, שהם אלו אשר הופכים נושא די שולי במהותו של כמה עשרות פנאטים דתיים המתעקשים לרקד ריקודי ''מה יפיתי'' על שפת לועו של הר געש, לשאלה הקרדינלית של הפוליטיקה הישראלית שאינה משאירה מקום לדיון בשום דבר אחר. כדבריך כל עניין ההתנתקות הוא עניין מעוט חשיבות, מצבה של ישראל לא ישתנה באופן משמעותי לאחריו. רק זעקות השבר של המתנחלים (אשר כאותו חמור קופץ בראש מתעקשים לאחוז בגרונה של מדינת ישראל ולשמור שתשומת ליבה לא תנטוש אותם אפילו לרגע) מקנות לעניין צביון של שואה היסטורית. התשובה לשאלתך היא אולי, שנוצר מצב בו מיעוט מתון מן המרכז של הימין והשמאל, הגיע להבנה כי כרגע אין עם מי לדבר בצד הפלשתיני. הם אוחזים בחרב המלחמה והטרור ואין כל סימן לכך שהם מתכוונים או מסוגלים להניח אותה. במצב כזה הדבר המועיל היחיד שאפשר לעשות הוא ההתנתקות, בבחינת צעד ראשון במסע של אלף מילין להפרדה בין העמים. רק הפרדה כזו עשוייה להפסיק את זרימת הדלק לסכסוך המשתולל, מה שעשוי בעתיד רחוק כלשהו לאפשר פתרון של פשרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי שמאל1 ידידי, למה אני צריך לשאול את המתנגדים? אני מבין למה הם מתנגדים, בלי קשר להאם אני מסכים עם דעתם אם לאו. לא הבנת נכון את שאלתי אם הבנת ממנה שההתנתקות הינה עניין מעוט חשיבות - מהלך בסדר גודל כזה, יהיו סיבותיו אשר יהיו, הוא בעל חשיבות, גם מדינית ובעיקר אנושית. האם אני חש בשמץ של שמחה לאיד מאחורי הטיעונים הענייניים? 1 משהו בשמך ובדבריך נותן לי אינטואיציה לגבי ההצבעה שלך במשאל שאולי יהיה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להתמקד. אם טעיתי בהבנת דבריך (''העיסוק הכפייתי בכלום'') שאתה, כמוני סבור שמדובר בעניין מעוט חשיבות יחסית, הריני מתנצל. כלל לא ניסיתי להסביר מדוע המתנגדים מתנגדים. טענתי היא שהמתנחלים במסגרת המדיניות הקבועה שלהם לתפוס באופן קבוע את מרכז הבמה הציבורית, הם ההופכים את נושא ההתנתקות לנושא הממלא את חלל העולם הפוליטי שלנו ומחניק כל עניין אחר (וזו כנראה זכותם המלאה. שאלתי היא האם אפשר לעשות משהו כדי לא להסחף אחריהם). שאלת מה המניע של שרון. כמובן שאיני חוקר כליות ולב של פוליטיקאים (שמטבע עיסוקם אינם אנשים גלויים ופתוחים) אבל אולי המניע הוא פשוט מה שהם אומרים. באין כל פתרון דו-צדדי אפשרי באופק המדיני, אולי הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לפעול בכיוון של פרימת מארג הדמים המאחד את תאומי המריבה היהודית-פלשתינאית בחיבוק עד מוות של פאנאטים קנאים וצמאי דם. אני רואה כמעניין את העובדה שבסה''כ נראה ששרון, אהוד ברק, פרס, נתניהו, שלום ולבנת הם פחות או יותר בדעה זו (עד כמה שאפשר לנחש את דעתם בתוך סבך האינטרסים האישיים והיריבויות שלהם). לא מדובר בצעד גדול ומכריע, אבל מדובר בצעד ראשון בכיוון הנכון. לאחר שאמרתי זאת, אני לא חושב שאני משאיר הרבה לאינטואיציה שלך להבין מה עמדתי. אני מצטער שחסידי אומות העולם עראפאת, טיבי ועזמי בשארה לא נותנים את ברכתם למהלך זה, אבל אני עדיין חושב שזהו מהלך נכון. דרך אגב המתנחלים לא סתם מוותרים על בתיהם אלא מקבלים בתים טובים יותר (מעניין מה היתה תגובת אזרחי שדרות על הצעה דומה), ובודאי לא על האידיאולוגיה שלהם. כל המהומה הזו רק תחזק אותם בדעתם שרק הסמול הבוגדני אשם במצב המזופת בו אנו נתונים (דעה אותה הם חולקים עם השמאל הקיצוני). כך שאתה רואה שאין מי יודע מה סיבה לשמחה לאיד. נראה לי שהיחס המתחטא והטפת המוסר על רגשות האיבה כלפי הימין האמוני אינם במקום. בהתחשב במיעוט הארסי בקרבם אשר אינו חדל להסית ולהשמיץ אותנו כאנשי סמול (''פושעי אוסלו'' וכו') ורואה בנו את האחראים לכל צרה ומצוקה (ממגיפת הטרור ועד נגע הכינים) של עמישראל, איני רואה סיבה מיוחדת להכריז בכל אתר ואתר על אהבתי הגדולה והבנתי כלפיהם. אני מסתפק בהבנה שמרבית המחנה ההוא הם אנשים הגונים וטובים הפועלים לפי הבנתם לטובת הכלל היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"העיסוק הכפייתי בכלום" התכוונתי, שכמו בסיינפלד, יש דיבור סחור סחור בתקשורת על אספקטיים שוליים של המציאות וניפוחם לכדי אייטמים המפרנסים פרשנים וכתבים. כל היחס לפוליטיקה פה נראה בעיני יותר ויותר כמו היחס של אוהדי נבחרות ספורט לקבוצות שלהם. זה לא ממש משנה מה הקבוצות עושות או למה, זה משנה מה צבע החולצות שהם לובשים והאם כתוב עליהם "שמאל" או "ימין". "דרך אגב המתנחלים לא סתם מוותרים על בתיהם אלא מקבלים בתים טובים יותר" זה מזכיר לי את סיפור איוב, בו אחרי שעמד בנסיון וכל משפחתו הומתה ע"י אלוהים, אלוהים פיצה אותו במשפחה חדשה וטובה. האם עלה בדעתך שהם לא רוצים בית אחר, טוב ככול שיהיה? אני מרגיש שיש איזשהו שיקול סודי הנגלה לעיניו המשתוממות של כל ראש ממשלה בהכנסו לתפקיד, שאחרת, איני יודע איך להסביר את התמימות דעין הזו של "ששרון, אהוד ברק, פרס, נתניהו, שלום ולבנת". הסקרנות מכרסמת.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד מקבלים מה שרוצים. החיים קשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדאלי לאמה אומר ש''לעיתים, לא לקבל מה שאתה רוצה הוא מזל גדול מאד''. החיים מתוקים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |