בתשובה להאייל האלמוני, 24/10/04 12:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קריאה בתנ"ך תראה שדוד המלך סיים את תפקידו עם חטא בת שבע. החטא מופיע בפרק י"א. בפרק י"ב מופיע התוכחה והתשובה ומפרק י"ג והלאה מסופר רק על צרות ומרידות 1. אילו היה דרך להדיח מלך מכהן הוא היה מודח. מבחינת התנ"ך הוא סיים את תפקידו האישי. אולם היותו דוד מלך ישראל חי וקיים לא נמחק הסטורית כי לא מוחקים את הטוב שאדם עשה גם אם הוא חטא 2. וכשמודדים את דוד המלך מודדים אותו על פי תפקודו כמלך. וכמלך הוא משיח ה' אשר קיים בדייקנות: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אם מחבר התנ"ך היה מעוניין היה ניתן בקלות למחוק את חטא דוד מתוכו. אבל הוא בכוונה נכתב כדי שנלמד ממנו. ונלמד כיצד צריך למדוד מלך. לגבי הכל צפוי והרשות נתונה, הפשט הפשוט הוא שהכל צפוי = נצפה, ולא במובן ידוע מראש. יש על זה מאמר טוב במגדים כמדומני ח' על בחירת שאול. הקב"ה השאיר לבני האדם את ניהול העולם וציווה עליהם לעשות הטוב. מבחינתי, כל הדיון לגבי דוד הוא מאמר מוסגר שאינו שייך לעניין, ואולי היה עדיף שלא אענה כלל לדובי. כוונתי המקורית היתה שאם היינו דורשים מהמנהיגים להגביל את התערבותם למה שהתפקיד מורה להם על פי התורה, כלומר לדאגה לבטחון, היו לנו מנהיגים ראויים. כלומר, אם היינו בוחרים בגישה הליברלית הדורשת מינימום מעורבות שלטונית. זוהי דרכה של תורה ואני גאה בכך. 1 פרקים כ"ב עד כ"ד אינם במקומם הכרונולוגי וקרו לפני חטאו של דוד. 2 אם חלילה שרון יקדם את תכנית ההתנתקות דבר זה ישחק לזכותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם מבחינתי דוד אין לו חשיבות בפני עצמו. הארכתי את הדיון בו אך ורק משום שאצלך הוא ''מלך המשיח'', וע''י כך השתמשתי בדמותו כדי להיווכח פעם נוספת (ואולי גם להדגים בפני הקוראים האחרים, ואני חושב שהצלחתי) שסט הערכים שלך כאדם דתי (מייצג, או לא) אינו ראוי לזמנים שלנו ולערכים התרבותיים הקצת יותר נאורים המקובלים כיום. זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע על מה אתה מדבר. דוד המלך לקח עם מוכה תבוסה צבאית, רדוף טרור ואיחד אותו במלחמה למיגור האויב. בכך הביא בטחון ושלום לעם. השווה זאת בבקשה לכל המנהיגים שהיו לנו במאה השנים האחרונות. אלו שיצאו למלחמה ולא ידעו להכות באויב, אלו שבנו מלכות ישראל שלישית ונסוגו עם זנב בין השיניים, אלו שבנו צבא רהב עם קצינים שמונו על פי קשרים ללא קשר לכישורים, אלו שחתמו על הסכמי כניעה עם האוייב ואלו שיצאו למלחמה לשינוי מדינה אחרת כשאין להם צבא. בנושא דידן עומדים לפנינו שתי אפשרויות: 1) מלחמה באויב עד בוא השלום - בהתאם לתורה 2) חתימה הדרגתית על הסכמי התקפלות עד חיסול המדינה. למרות הנסיונות הפתטיים להציג את האפשרות השנייה כיותר מתאימה לימינו הרי שהעם בסופו של דבר יבחר באפשרות הראשונה או שלא יתקיים. ההסטוריה תראה מה מתאים ומה לא מתאים לימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמזל מזלו של קינגינו דייויד הראשון1, ובאיזור לא היתה מעצמה בסדר הגודל של ארה"ב ובריה"מ, שיכלה לכפות עליו לסגת מהשטחים שהוא כבש. לו היתה מעצמה כזאת, גם הוא היה נסוג עם זנב בין השיניים מרבת עמון. גם הוא היה חותם "הסכמי כניעה עם האוייב". ואולי גם הוא היה מצויין על ידי היעקבים בני זמנו כ"פושע נינוה" או משהו כזה. מלכים שבאו אחריו, בתקופה שמעצמות איזוריות כמו בבל, אשור ומצרים שבו והתחזקו, בהחלט היו צריכים להתחשב במציאות הגלובלית. 2 השני הוא דייויד בואי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הנסיגה הנוכחית מעזה איש לא כפה עלינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי זאת. אתה הבאת השוואות הסטוריות לדוד המלך, ואני הסברתי לך את ההבדל בינו לבין אלה שהשווית אותם אליו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |