בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/10/04 20:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני משער שאתה, כאדם מהוגן, היית פשוט יושב בשקט. אני מניח שהשאלה של לבנת היתה רטורית (לא רק במובן זה שהתשובה ברורה, אלא במובן המילולי: חלק מנאום), ולא נועדה בכלל שהקהל יענה עליה. בוודאי ובוודאי אם זוכרים שזו לא מסיבה פרטית, אלא התקשורת שם: אם היית חייב לצעוק משהו, והיית זוכר שהתקשורת שם, אולי בכל זאת היית צועק "לא"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם האזנת לאותו קטע, לדעתי, כשאני חושב על כך כמעט ברור שלימור לבנת צפתה לתשובה מהקהל. כך גם היה טון דבריה. היא שאלה בהתלהבות, ועצרה כדי לקבל את התשובה. לו שאלתה שבאה כדי לשלהב, הייתה נענית בשתיקה, אין ספק שהיא הייתה רואה בכך פספוס והחמצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שלא האזנתי לקטע. סליחה אם הצקתי לשווא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |