בתשובה להאייל האלמוני, 18/10/04 2:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יסוד האמונה ומה שמבדיל בינה לבין החילונות, לדעתי לפחות, הוא שאלת התכלית והמשמעות. האדם המאמין מאמין בכך שיש תכלית לדברים ויש להם משמעות חיצונית, בעוד אדם חילוני אינו יכול להכיר בקיומה של תכלית או משמעות מעבר לזו שהוא מעניק לדברים. האמונה בתכלית ובמשמעות, עוזרת, לדעתי, להתמודד עם חיי היום-יום - מבחינת המאמין, דברים קורים משום שיש איזו תכלית סופית, איזו יד (נעלמה!) מכוונת שחשבה על הדברים. מבחינת האדם החילוני אין יד מכוונת, על כן רמת האי-ודאות שלו גדולה יותר. כפי שאנחנו יודעים, ודאות הוא דבר חשוב בחיים - אנשים הלכו בעבר (והולכים גם היום) לחוזי עתידות, חברות מעסיקות מומחים כדי שיקטינו את האי-ודאות. ודאות מסוימת, כמו שיש לאדם המאמין באותה יד נעלמה שמכוונת את העולם לקראת משהו בעל משמעות, מקטינה, לדעתי, את רמת המתח והעקה הכללית שהוא חי עימה. כמו כן, רוב הדתות מגדירות לאדם סדר יום מסוים (שוב, הקטנת האי-ודאות, הפעם בחיי היום-יום) - הן מגדירות תוכנית יומית, שבועית, חודשית, שנתית או לכל החיים. הם גם מספקות אמצעי פורקן מתח מוגדרים היטב - תפילות, ברכות ושאר מנהגי הדת, בהן האדם פונה לאלוהיו ולדעתי, באותו תהליך, גם משתחרר יותר מעקת חיי היום-יום. את כל הדברים הללו אין לאדם החילוני (ואם יש, הרי שהן שריד להסטוריה הדתית שלו). הדתות גם מגיעות עם מערכת מוסרית מוגדרת היטב. הן חוסכות לאדם דילמות מוסריות רבות (שוב- מקור לעקה), כמו גם מכילות את כוהם הדת כיועץ ופרשן לענייני מוסר לאדם הפשוט ("עשה לך רב", מוסד הווידוי אצל הקתולים וכו'), וזאת שוב בניגוד למערכת המוסר החילונית שאינה מובנית בספרות קודש כמו המערכת הדתית. נדמה לי שרוב ההתייחסות לעיל אצלי היא לדתות המונותאיסטיות. אני חושב שבדתות פוליתאיסטיות ישנם מנגנונים אחרים ("קארמה" למשל) שגם הם, בבסיסם, מקטיני עקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אפשר לומר שעל החילוני לא נחה אימת עינויי הנצח, או לחליפין הדאגה המתמדת למצב מניית הזכויות לגן-העדן. הקלות הבלתי-נסבלת, גם היא יכולה להיות מתכון לשלוות נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איום עינויי הנצח, מבחינת האדם הדתי, חל בעיקר על האדם החילוני, שהרי לשיטתו החילוני הוא זה שמורד להכעיס באל. לגבי הדתי האיום הזה הוא דווקא זניח לדעתי. ''קלות בלתי נסבלת'', לדעתי, היא נחלתם של יחידים - נדמה לי שיש הסכמה רחבה יחסית שרוב בני האדם מחפשים משמעות כלשהי לחייהם ומוצאים אותה, בין אם כמשמעות חיצונית (כמו בדת) ובין אם במשמעות שהם מגדירים בעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? הדתיים חושבים שרק חילוניים מגיעים לגיהנום? לא נראה לי. התפילה בדביקות ביום-כיפור, נניח, היא סתם למראית עין? המתפלל לא מתפלל למען אחיו החילוניים, אתה יודע. הוא מתפלל (גם) על עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שכתבתי. שים לב להבדל בין "רק" שלך ל"בעיקר" שלי. התפילה היא גם חלק מהמסורת (אותה מסורת שמגדירה לאדם מה יש לעשות במקום להשאיר אותו לחשוב לבד), והמאמין, מבחינתו, יודע את חשבון הנפש שלו עם אלוהיו. אפשר להוסיף גם את הוודאות של החילוני בכך שלו מצפה רק רקבון לאחר מותו, בעוד לדתי יש את *התקווה* שלאחר מותו מחכה לו העולם הבא. אם נחזור לשקלול הכללי, נדמה לי שכל הדברים שהבאתי בתגובה 254270 נותנים משקל ברור לפחות עקה אצל האדם הדתי הטיפוסי לעומת האדם החילוני הטיפוסי. כמו שאמרתי - לו רק יכולתי להביא את עצמי לכדי אמונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמין גם יודע שאם יחזור בתשובה שלמה יימחלו לו חטאיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על האמונה כסגולה לאריכות ימים: http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/012/897.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד האמנתי שאלוהים, בלי קשר לשאלת קיומו, עוזר למאמיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור למאמר עצמו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מאוד, חשבתי שצרפת היא מדינה דתית יחסית. בכל אופן, אלוהים כנראה עוזר מאוד למאמיניו להיות אקטיביים ביותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן סתירה, לא נעשה פילוח בין מאמינים ללא מאמינים. אגב, אולי מישהו יכול לאשש בשבילי את הסיפור על הסטיסטיקאי שבדק שכיחות של טביעת אוניות עם ובלי מיסיונרים, וגילה שיש סיכוי קצת יותר גדול לספינה לטבוע אם היא מכילה מיסיונרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיותר מעניין הוא שכיחות של טביעת אוניות עם ובלי סטטיסטיקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמ... ''כוהן הדת'', לא ''כוהם הדת'' כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
stress קשור הרבה יותר לעניינים יומיומיים, מעטים חשים בו בגלל חוסר משמעות ניצחית לקיומים, הסיבות לו הן הרבה יותר ארציות. לדעתי אחד הדברים המלחיצים הוא עומס מטלות והדת שלנו עמוסה בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה לא זה מה שטענתי בתגובתי. טענתי שהדת, במגוון דרכים, מהווה מנגנון להקטנת עקה1. לא טענתי שחוסר משמעות הוא הסיבה לעקה. 1 דוגמה פשטנית: "עסקיי היו חלשים השבוע. לא נורא, אולי האל בוחן את אמונתי. אתחזק." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |