|
||||
|
||||
אתה לא מתייחס לשאלת האמינות של אותם גופים ש"יסמיכו" את הרופא. אני, כפציינט בפוטנציה, ממש לא מעוניין לערוך מחקר על איכות ההוראה בשלוחה האזרביג'נית של אוניברסיטת לאטביה כדי לבחור לעצמי רופא. נוח לי מאד שגוף בלתי תלוי עורך את המחקרים האלה עבורי בכספי מס ההכנסה. ההסמכה מייקרת את הרפואה? סביר מאד. בעולם אידיאלי הייתי מניח לכל אדם להחליט אם הוא רוצה רופא מוסמך (מטעם המדינה) או שהוא מעדיף את הקצב השכונתי אלא שבעולם בו אנו חיים היינו רובנו מתים ממחלות זיהומיות, והשאר משלמים הון תועפות לטפל בפרי עמלם של הרופאים הלא מוסמכים. להניח להם לגסוס כי הם הביאו את זה על עצמם יחזיר אותנו כמה מאות שנים אחורה, למציאות שבעיני בלתי מתקבלת על הדעת. |
|
||||
|
||||
אתה לא צריך לעשות מחקר, כמו שאינך צריך לעשות מחקר על הרבה גורמים מקצועיים אחרים שאתה נעזר בהם בחייך. גם עם אישור מטעם מדינה ומוסדות מכובדים יש רשלנות, והרבה לפני רשלנות יש רופא טוב יותר וטוב פחות. איך אתה בוחר? מסתכל על הציונים? לא ממש... דרך אגב, נושא האישורים הרפואיים מטעם המדינה החל אף הוא עם הגברת הריכוזיות בסוף המאה ה 19 - תחילת המאה ה 20. אמנם קשה למדוד נושא רשלנות רפואית אז (גם הרפואה לא היתה באותה רמת ידע), אבל גם אז זה לא נעשה מטעמי חרדה לפרט, מאחר והנושא עדיין קיים בעוצמה רבה גם כיום. כפי שהרחיב כאן ד"ר ברביצוע: מוסדות להכשרת רופאים שמעניינים להמשיך לתפקד, כולל מוסדות רפואיים שמעוניינים לתפקד, ירצו להעסיק רופאים טובים ולא לפשל. הצורך באינסטנציה *נוספת* בדמות המדינה רק מייקרת את השרות, ומאפשרת לעיתים להתחמק מאחריות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |