ובכלל, למי אכפת? 25382
גלעד דנבום יום ב', 11/6/2001, 19:26
אז אירוע ספורט לאומני לא יתרחש, בכי לדורות.

אבל איזו אירוניה נפלאה היא זו ש"אולימפיאדת היהודים", האמורה לייצג את מעברו של היהודי הגלותי מן חיי הלימוד הבזוים אל סגידת הגוף במתכונתה הציונית החדשה ("מי כמוך באלים יהוה", מי יכול עלינו, הא?) במעין התרפקות רומנטית על אופיו הקשוח וחוזקו הרב של העם היהודי הנולד-מחדש בכח הזרוע והפלדה, דווקא אירוע זה מתבטל, ובשל מה?

בשל פחדם של יהודי העולם, אותו מאגר בלתי נדלה של ממון ותמיכה פוליטית המבוססים ברגשות אמביוולנטיים, עליו בנתה ישראל את מרבית קשריה המדיניים ועליהם היא מתבססת לאחר ש, כדבריו של אריה כספי במוסף הארץ של סוף-השבוע, "אזל החול בשעוני רגשות האשם של העולם בנוגע לשואה", הם פוחדים מפני פרעות הישמעאלים הטרוריסטיים.

אך לא ניכנע, שהרי אנו יפים וצודקים,
ומדינתו מדינת היהודים היא (וגם דמוקרטית), נאיים ונבליג, נירה ונבכה, נאטום עינינו ולבבותינו, נמשיך לכבוש, להתעלל ולהתפלא - הרי נתנו להם הכל (מה בדיוק? -לא יודע, הכל!) והם החזירו לנו במטבע האלימות.

כאלה הם, מלידה, תוקפנים ובלתי-דמוקרטיים.

ואנחנו? מדינת מקלט הקמנו.
ובמקלט זה לא נרשה אושוויץ שנייה, נרוץ מהר ונזרוק הכידון למרחק, אנו ואחינו שמעבר לים.

וכך, בין דגלים מתנופפים והמנונים מתנגנים,
גשרים מתמוטטים ותינוקות נרצחים, אנו נזכרים שוב באופי המקום הזה, באופי אנשיו, באופי אנשיו הסמויים מן העין ובקורבנותיו.

שילכו לעזאזל, נסתדר לבד - תנו לצה"ל לנצח!
ותרעם הארץ ארבעים שנה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות