בתשובה למיץ פטל, 11/06/01 13:39
איך הבאת לי אותה בהפוכה 25359
לדעתי עדיפים גורמים פרטיים שנמצאים בפיקוח מסוים על פני האלטרנטיבה של חדשות שמוזנות מגורמים ממשלתיים ו/או צבאיים. התחרות בשוק החופשי גורמת לכך שאם ידיעות אחרונות, למשל, יעלים מידע כדי לא לפגוע באינטרס כלכלי שלו (כמו שקורה לפעמים), אז מעריב, למשל, יפרסם את המידע הזה בעמוד הראשון שלו אם רק יגלה את הסיפור. אני סומך על כוחות השוק האלה הרבה יותר מאשר על יושרם המפוקפק של נציגי ציבור שמשדרים חדשות-מטעם שמאחוריהן מסתתר לו דובר צה"ל או מסביר ממשלתי כלשהו. גם בקול ישראל הרי לא חסרים מקרים של אינטריגות פוליטיות שמונעות ממידע כלשהו להתפרסם ואין מניעה שגם שם יעוותו את תמונת המציאות כדי לשרת אינטרסים סמויים של מישהו, רק שלהם אין ממש תחרות שתביא להם בהפוכה.
איך הבאת לי אותה בהפוכה 25361
אני לא מדבר על שידור ממשלתי (תחנות הרדיו והטלוויזיה של משרדי הממשלה), אלא על שידור ציבורי. ניתן לטעון שהשידור הציבורי הוא ממלכתי, ואף לטעון שהוא צריך להיות כזה, אך בין זה לבין היותו ממשלתי או "מוזן מגורמים ממשלתיים ו/או צבאיים" המרחק הוא רב, והייתי אומר אפילו - אין קשר. העתונאים והמערכות בשידור הציבורי אינם - כבר אמרתי - שופרם של השלטונות, לא דה יורה ולא דה פקטו. לחצים פוליטיים? יש, כמו שיש על כל כתב שהמקורות שלו הם פוליטיים. כמו כל מערכת עתונאית, גם בשידור הציבורי יכולים להיות לחצים מצד המו"ל-הבעלים, וישנם כאלה. במערכת פרטית - הבעלים הם אינטרסנט כלכלי. בשידור הציבורי - הבעלים הם הציבור. יכולת העמידה של העתונאים בפני הלחצים מובטחת יותר בשידור הציבורי (ובשידור המפוקח-ציבורית) מאשר בעתונות הפרטית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים