![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"רצונו החופשי של האדם, שאני מאמינה שמהותו אינה מולקולרית" - הייתי אומר שיש כאן הרבה יותר מא-דטרמיניזם כיאוטי: יש כאן, לפחות, "בחירה" מודעת באיזה משני קווי המציאות תתפתח המערכת. כאוטיות, כשלעצמה, יכולה להיות א-דטרמיניסטית, אך מקובלת לחלוטין על המדע: פעם האלקטרון יבחר ימינה, ופעם שמאלה. הרצון החופשי ה"לא מולקולרי" לוקח את זה הרבה יותר רחוק - ולכן גם אמור ליצור סתירה חזקה יותר בין קיום הרצון החופשי (והאמונה בו), לבין התקדמות פיזיקלית גרידא. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כשאני אומר "כאוטיות" אני מתכוון א-דטרמיניזם, וברור לי לחלוטין שזו אפשרות מקובלת עפ"י המדע. על כך מבוססת התגובה שלי לניצה: דטרמיניזם וא-דטרמיניזם שתיהן אפשרויות שכרגע אין האדם יודע איזו מהן היא האמת, וכרגע נמצאות יותר בתחום של "אמונה". | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |