בתשובה ליובל רבינוביץ, 09/06/01 0:42
המשך התועבה 25219
א) המודל:

לא ייחסתי את המודל הדטרמיניסטי לך; אחרים אזכרו את הקריטריון (המטאפורי) של דייטביליות, ואני מתחתי אותו קצת כאילו יש בו איזושהי ממשות. הסברתי גם מדוע לדעתי אפשר לעבור למודל "הגמיש" או "ההסתברותי" ללא שינוי במסקנות.

ב) הסיבות להישאר:

ב.1) אין שמץ ראיה הקושרת בין "מצב השוק" לסיבות של אישה מוכה להישאר מוכה. אני לא טענתי שיש קשר כזה או שאין קשר כזה. אתה הצבת את שני הנתונים ("A=נשים מוכות ולא עוזבות" ו"B=יש עודף נשים על גברים") זה לצד זה, ואז עשית את הקפיצה של הנחת הסיבתיות.

ב.2) כל מה שאני עשיתי הוא להוכיח ש"העודף B" יכול להסביר – לכל היותר ואם בכלל – חלק קטנטן מ"ההישארות A", שהוא 1.2 אחוז בלבד מתוך כלל הנשים המוכות (וזאת על פי אימוץ כל ההנחות שלך).

ב.3) אך עדיין אפילו החלק הקטנטן הזה לא הוכח, משום שכאמור, לא הובאה ראיה הקושרת באופן סיבתי בין שתי התופעות.

ב.4) ולשאלתך, לא, אני לא מוכן לקבל את הקישור הסיבתי בין הדברים. אני רואה את עיקר הסיטואציה המעוותת הנוצרת ביחס לנשים מוכות כבעיה פוליטית-חברתית, ולא כבעיה של מצאי גברים, כפי שהסברתי קודם. אני סבור, שלו היה כושר הבחירה של נשים מוכות לא-מעוות, לא היתה אישה אחת נשארת עם בעלה המכה. אני סובר שההצעה שלך רחוקה מאוד מלעלות על גורמי הבעיה, וזאת עוד בטרם התייחס לנזק שבה – להלן.

ג) התועבה:

אני שמח שלא חלקת על כל יתר הדברים שאמרתי. גם אם קיים "עיוות בחירה", אשר כאמור לדעתי לא הוכח ולו באופן ראשוני, מה שאתה מציע הוא "לשחק לפיו", על ידי מתן פתרון קל לנשים, שכביכול לא יחששו לצאת כי יהיה גבר אחר שיקלוט אותן. אולם בכך תעניק לגיטימציה לא רק לאותו עיוות בחירה, ולא רק לגברים המכים, אלא גם ובעיקר לאותן תפיסות יסוד ההופכות הכאת נשים לנסבלת, ואף מקובלת, בחברה שלנו.

לא זה הדרך. הדבר הנכון לעשותו הוא ליצור את כל התנאים שימנעו את היווצרותו של עיוות בחירה כזה, הן באוכלוסיה הכללית, והן בקרב נשים מוכות בעצמן.

אציין עוד בנוסף לדברים אלה, שגם אם תוכיח קשר בין החלק הקטנטן הזה של נשים מוכות למונוגמיה, יהיה לך עוד מחקר ארוך לעשות על מנת לשלול את הנזקים הרבים שהשיטה הזאת נחשבת כגורמת. אני מבטיח לקרוא את המחקרים הרבים בעניין מייד אחרי שתוכיח את תאוריית הקשר שאתה טוען לה.

בינתיים, וכפי שאמרתי כבר, היות שהדרך שלך להוכחת התיזה עוברת קרוב מדי לכמה תפיסות יסוד שמייחסות לאישה חוסר-עצמיות, אני מציע לוותר עליה.
לידידינו בהנהלה 25220
האם יש דרך למגיבים להשתמש במיני הדגשות שונות, כמו אלה הקיימות במאמרים (כתב מודגש, קו תחתי, חוצץ מפריד וכו')? אם כן כיצד? אם לא, האם אפשר להעניק לנו את היכולת (אני מניח שזה יאפשר כתיבה בהירה יותר)?
לידידינו בהנהלה 25222
אין כיום אופציה כזו. הנוהג שהתגבש כאן הוא לסמן הדגשה על ידי *כוכביות* משני צידי הקטע המודגש. ב-Word, למשל, גורמת הצבת כוכביות כך להדגשה אוטומטית.

אני יודע שבעבר טל בחן שינוי כזה באתר, דבר שהתגלה באקראי לחלק מהמשתמשים (האופציה פעלה לזמן קצר).

טל, אולי אפשר בכל זאת להכניס אפשרות לתגיות HTML בתוך התגובה? נתקלתי כבר בפורום שבו ניתן להשתמש ב-[] במקום <>, ובצורה הסופית ההודעה נראית כ-HTML מעוצב.
לידידינו בהנהלה 25227
טל מעולם לא בחן שינוי כזה - זה היה באג קטן שבשלו, לזמן קצר, טקסטים של תגובות טופלו כמו טקסטים של מאמרים.

אני מאד מעדיף שלא לאפשר לכלול HTML בתגובות. גם בשל בעיות טכניות, ויותר מכך בשל חשש כבר מ-abuse. (או במילים אחרות, התגובות הכתובות ב-bold בלבד, עם italic אקראי, לא תאחרנה לבוא).
לידידינו בהנהלה 25230
אם החשש הוא מ-abuse, אז נראה לי שהכי כדאי הוא לאפשר קו-תחתי וקו-מפריד (horizontal rule), שני כלי ביטוי חשובים (לכותרות של פסקאות ולחלוקה לוגית של טקסט), שקשה לחשוב על שימוש בהם לרעה.
לידידינו בהנהלה 25235
כפליטי עידן האסקיי, אנחנו יכולים להציע לך את מגוון הסימנים הבאים:

*הדגשה*
_קו_תחתי_
/כתב נטוי/

קו מפריד

--------------------

גם שתי שורות רווח יכולות להספיק בשביל חלוקה לוגית של הטקסט.

אנחנו אתר לואו-טק. (:
לידידינו בהנהלה 25237
אני פליט עידן האסקי בעצמי, אבל חובב מושבע של עידן ה-Rich Text.

עם זאת, המדיניות ההנהלתית מקובלת עלי.
לידידינו בהנהלה 25239
אגב, מה קרה שאיבדת את הפרופסורה?
לידידינו בהנהלה 25262
לא הייתי מפוזר מספיק.

וברצינות, במקור היה אמור להיות בזה מתח אירוני נעים, אבל זה יצא מעט פומפוזי מדי, אז ויתור מושכל על הפרופסורה פתר קצת. (היה ויתור קשה, כי הייתי צריך לעדכן את כל המחשבים שאני כותב מהם, ובכל פעם שכחתי במקום אחר, אבל עכשיו סיפרתי לכולם.)
רעיון מהפכני 25267
חשבת, אולי, לעבור ולהשתמש בשם שלך?
המשך התועבה 25221
אתה מחמיץ את הכוונה.
במאמר טענתי:
I. יש עודף נשים על גברים.
II. נשים רבות נותרות בשל כך בודדות בעל כורחן.
III. גברים מרשים לעצמם להכות נשים, בין השאר משום שהם אינם חוששים להישאר לבד.
IV. נשים מוכות אינן עוזבות, בין השאר משום שהן חוששות להישאר לבד.
V. הפוליגמיה תפתור את I-IV.
VI. יש לפעול להעלאת הערכתן העצמית של הנשים ולשינוי ערכי החברה, כך ש-IV יתבטל. זה יהיה פתרון ל-IV בלבד.

ה-‏1.2% שלך כאותו חלק של הנשים המוכות שלא ימצאו בן זוג לקוח מהנחה שגויה שאותה הסברתי בתגובה קודמת.

אני מבין שאינך מסכים עם IV. אני מבין מכך שלא שוחחת עם נשים מוכות או נבגדות. IV הוא בהחלט סיבת הישארות נפוצה. אבל גם אם נניח את IV בצד נותרות הסיבות האחרות.
המשך התועבה 25224
אם הסברת בתגובתך הקודמת, הרי שלא הבנתי. נראה לי שאת מה שהבנתי סתרתי בעקשנות בשתי התגובות הקודמות:

(1) אפילו אם קשר הוא עניין רנדומלי לחלוטין, הסכנה של אי-מציאת קשר היא 1.2%; לא כל שכן אם נוקטים בקריטריון של "דייטביליות דטרמיניסטית"; אני לא חושב שמודלי הזיווג שתמצא יניבו תוצאה אחרת.

(2) (א) אני שולל את טענתך שאישה לא-מוכה היתה מחשיבה פי-‏86 להיות מוכה על פני להיות בודדה. (ב) אני שולל, בפחות נחרצות, את הטענה שכך סוברת אישה מוכה. אני גם טוען שעניין זה לא הוכח, והנטל עליך. (ג) ואני סובר שכעניין של מדיניות חברתית לא זה ה-issue, משום שהוא תוקף את הבעיה דווקא מזווית שמחזקת אותה, ועל טענה אחרונה זו לא חלקת.

הערות לטיעון הממוספר:

III טוען קשר סיבתי שלא הוכח.

כשאתה אומר "IV הוא בהחלט סיבת הישארות נפוצה", בהקשר של "אני יודע, שוחחתי איתן", אתה מתכוון שזו לא "סיבת הישארות נפוצה" אלא "סיבת הישארות מוצהרת נפוצה". כאמור, יש פער בין המוצהר לאמיתי בתחום זה, ומכל מקום, אישית לא אוכל להסכים להתרשמותך כמקור סמך עבורי/נו, מטעמים מובנים.

VI יפתור לא רק את IV אלא גם את III. גבר שיכה יידע שייעזב ויוכרז undateable.

אני חושב שאנחנו מגיעים (הגענו?) למיצוי הדיון הזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים