 |
"מאז ימי קדם הבינו את ההסבר המדעי כדורש לכפוף כל פריט נתון לעקרון כלשהו של כלליות. אפלטון, ב"תורת האידאות", הציע לצורך זה מהויות כלליות הקיימות באופן עצמאי, ואילו המדע האריסטוטלי הציב מהויות אלה בתוך הישים האינדיווידואלים, כצורת המין שלהם השוכנת בפנימיותם. כיוון שכך, ההסבר המדעי עמד בעיקרו על מיון מהותי, כלומר, ייחוסו של דבר פרטי אל המין והסוג שלו, שנתפסו כמבטאים את שלמותו האידיאלית. גישה זו העניקה למדע האריסטוטלי מגמה תכליתית ואפיון איכותי בולט.
המהפכה המדעית של המאה ה-17 החליפה את המין והסוג בחוקי הטבע, בתור העקרון הכללי שהמדע זקוק לו לשם הסבריו. חוקים הינם אדישים למין ולסוג; הם חותכים תחומים בעלי שוני איכותי מובהק, ומכירים אך ורק בתוקפן של סיבות פועלות. לכן הם מאפשרים לתת לטבע הסבר מכאניסטי ובר כימות, וחוסמים את השימוש בתכליתיות, בדגמים אידיאליים, ובמהויות כלליות". (מתוך: שפינוזה וכופרים אחרים/ ירמיהו יובל).
הספר עוקב אחר התפתחותה של הפילוסופיה היחודית של שפינוזה. בין השאר הוא מציין שם את השינויים שחלו בתחום המדע, כמצוים בקטע המצוטט. הספר מתייחס לרעיון הכפירה בהקשרים שונים, בהם תפיסת הטבע כחסר תכלית ומטרה. ספר מרתק.
לא, זו לא פרסומת, פשוט רציתי לשתף אתכם משום שחשבתי שאנקדוטה זו מתחום הפילוסופיה של המדע עשויה להוסיף לדיון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש