בתשובה למנשה, 06/10/04 13:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההלכה היהודית אוסרת לכתוב, להגות (הגייה) ולהזכיר את שם אלוקי ישראל באחד משמותיו המפורשים לשווא. והתורה רואה בכך חילול שמו יתברך, מתוך שהיא מאמינה בקדושת האות הכתובה. מה הופך את כתיבת השם (א-ל-ו-ה-י-ם, א-ד-ו-נ-י, י-ה-ו-ה ו- א-ל) ל"שווא"? עצם זה שניתן למחוק את השמות המפורשים או להשליך את הדף שהשמות כתובים בו לאבדון - הופך את הכתוב לחסר ערך (שווא). אלא אם כן, השם המפורש לא נכתב במפורש בכתיבתו הנכונה – אז ניתן למחוק אותו או להאבידו ככל מילה כתובה באשר היא שם. לגופו של עניין ראה: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) התורה כולה היא שמו של אלוקים. 2) אדוני אלוקינו פרושו שהאליל ששמו אל נבחר לאדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להתווכח עם אמונתו של אורי פז בנימוקים הגיוניים ("לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני")? חבל על הזמן. סביר להניח שכל הנימוקים הללו כבר הועלו במהלך 2500 שנות התפלפלות ונמצאו דרכים דחוקות לתרץ אותן. הכל כדי לא לסתור את ההנחה הגדולה שכל מה שכתוב בכתבי הקודש הוא אמת לאמיתה. הם לא יתנו גם לעובדות להרוס להם את התאוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפורסמים דברי הרמב"ם (בפרק ג' מ"הלכות תשובה", הלכה ד'), שכתב בזו הלשון: "אף-על-פי שמצוות תקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא, רמז יש בו. כלומר, עורו ישנים משינתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, חפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזיכרו בוראכם אתם השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועילו ולא יצילו, הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. *יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה*, וישוב אל ה' וירחמהו ואל א-להינו כי ירבה לסלוח". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |