 |
טוב, ראשית - הקדמה והסבר כללי:
זה זמן רב אני מהרהר על הנסיגה מלבנון, ומגיע למסקנה שללא שום קשר להאם היא היתה נכונה או לא נכונה, לפי דעתי היא התקבלה על סמך נתונים חלקיים, תקשורת צהובה וללא הבנה אמיתית של הצד שכנגד. זו גם הסיבה שאני מפרסם את תגובתי כאן, ולא במאמר של יובל רבינוביץ.
הערה שניה - התגובה הולכת להיות ארוכה, אפילו מאוד.
לפני הנסיגה מלבנון שלטו מכיפה מספר תיאוריות, אשר כל אחת מהן הובלה על ידי קבוצה שונה של אנשים / גופים, חלקן השתלבו זו בזו ולפי דעתי הן היו בסוף הסיבה לכך שהנסיגה קיבלה תמיכה כה גדולה.
**אף אחת** מתיאוריות אלו לא זכתה לדיון רציני (לפחות לא בתקשורת הכתובה / אלקטרונית. או - תיקון - לפחות לא בזו שאני נתקלתי בה). לפי דעתי, על הפגמים שברובן (ואני בכוונה לא כותב שהן היו מופרכות) היה ניתן לעלות עוד לפני "מבחן המעשה". בוא ונבחן אותן (השמות שלי, כמובן):
1. תיאוריית - "בוא נברח כי מתים לנו חיילים, לא ממש ניתחנו את התוצאות" -
טוב, תיאוריה זו נתמכה בעיקר על ידי תנועת "ארבע אמהות" ועתונאים שהחליטו "לקפוץ על העגלה" (דוגמת סילבי קשת). מהות התיאוריה - מתים לנו חיילים והם סובלים - אז בואו נצא. מאחורי גישה זו עמדה **במשתמע** התיאוריה שאם נצא אז יפסקו הפעולות כנגדנו מגבול הצפון ללא שום ניתוח יותר עמוק מזה.
תיאוריה זו זכתה לתמיכה ממגוון כתבות שכל מטרתן היתה תיאור עד כמה רע לחיילים בלבנון והגיעה לשיאה דווקא לפני מספר שבועות בכתבת "הר הקללה". זו גישה צהובה להחריד - קבלת החלטות אסטרטגיות על סמך תחושות של החיילים בשטח זה דבר שמדינה שפויה לא צריכה לעשות. למה הדבר דומה - לבעלות הברית במלחמת העולם השניה שלאחר שהם רואים את מחזות הנחיתה בנורמנדי והצניחה בסט. מר איגלס מחליטים שלא להלחם כי לחיילים רע וקשה.
רוצה לומר - גישה זו דחפה לקבלת החלטה אסטרטגית על סמך שיקולים צהובים ואישיים.
2. תיאוריית - "חזבאללה בסך הכל רוצה להפוך למפלגה פוליטית ולכן יפסיק את הפיגועים" -
תיאורייה זו נתמכה בעיקר על ידי קוראי עיתונים קצת יותר ממשכילים, אבל גם הם לא טרחו להתעמק (מצטער, ערן). בחינה מדוקדקת של חזבאללה היתה מביאה אותם למסקנה ש-
נציגי חזבאללה בפרלמנט הם דרגים די זוטרים בארגון, דבר שבהחלט לא מעיד על כך שהארגון לוקח את הכיוון הפוליטי כמשהו רציני. נצראללה, קאסם, פדלאללה, נביל קאוק ועוד רבים אחרים הם בכירים בחזבאללה שלא חברי פרלמנט. נראה, שהארגון שולח למפלגה את הזוטרים, מעין שלוחה של "דובר חזבאללה". לא רק זאת, אלא שהסיעה סרבה להצטרף לכל ממשלה שהציעו לה.
בנוסף לכך, היה ניתן להבחין בקלות שחזבאללה שואב את מרכז האידיאולוגיה והגישה שלו מתוך המאבק עם הישות ישראל, וזו העילה המרכזית לקיומו.
ניתוח שכזה היה מתבקש אפילו עוד יותר אל מול תנועת אמ"ל - תנועה לבנונית לאומית, בעלת פעילות פוליטית עניפה אשר העמידה את המאבק בישראל באופן ברור כפן משני בפעילותה. ואכן - מאז הנסיגה אמ"ל לא בצעה פיגועים.
3. תיאוריית - "אם הם ירו, ואפילו קפצון.... אנחנו נדע את הכתובת" -
תיאורייה זו הובלה בעיקר על ידי התומכים הבטחוניים (עמירם לוין, פורשי צבא שונים) ובראשם כמובן אדריכל הנסיגה - אהוד ברק.
בתוך תיאורייה זו למרבה הפלא הצליחו למכור לציבור שתי תיאוריות, אשר שתיהן דורשות הוכחה ושתיהן אף (לפחות כנראה) הופרכו כבר -
הראשונה - אנחנו נגיב קשות על כל פיגוע שהוא. מתוך בדיקה של תגובות ישראל בעבר ומימוש איומים שונים היה קל מאוד להבין שהסיכויים הם שזה ישאר איום. מי שבעיקר הבין את זה היה כנראה חזבאללה, אשר ארבעה חודשים לאחר הנסיגה ביצע את אחד הפיגועים האסטרטגיים ביותר שלו מאז ומעולם (צריך להזכיר שחטיפת חייל נחשבת כפיגוע קשה במיוחד, בשל ההשלכות הקשות שיש לכך).
השניה - פגיעה בסורים (או בלבנונים) אכן תוכל להשפיע על מדיניותם בלבנון. לסורים, להבדיל מלנו, יש מטרות מוגדרות בלבנון והם לא נבהלים כשקצת קשה.
אנחנו, לאחר הטעות הטראגית בקנא ישר הפסקנו את מבצע "ענבי זעם" ללא שהוסגו מטרותיו ובמחיר קשה מאוד מבחינת ההבנות המטופשות. לסורים זה לא היה קורה, פשוט כי הם נוטים להסתכל על טעויות כאלו בפרספקטיבה אסטרטגית. לכן, גם מה שמצויין במאמר לגבי המשך השליטה הסורית בלבנון, ג'בראן תויני וכיו"ב, נראה לי מופרך. הסורים לא נוטים לשנות את גישתם מתוך אירועים קטנים ובכל מקרה הם חותרים בדבקות לשמירה על האינטרסים שלהם, גם תוך כדי תשלום מחיר.
בהשלכה לעניינו - תקיפת כוחות סורים בלבנון או כל אינטרס סורי אחר, כל עוד אינה מסכנת את האינטרסים האמיתיים של סוריה בלבנון, שאחד מהם הוא המשך הפעילות כנגד ישראל ממנה, לא תשפיע. ראינו את זה יפה מאוד - גם לאחר שתקפנו את המכ"ם הסורי בלבנון, בוצע פיגוע כנגד כוחות צה"ל על ידי חזבאללה.
לרוע מזלנו, אף לא אחת מתיאוריות אלו זכתה לדיון מעמיק. התקשורת העדיפה להתמקד בבעיות אחרות, כמו עד כמה גולנצ'יק ממוצע מפחד לפני שהוא יוצא למארב. על רקע זה קיבלנו את אחת ההחלטות האסטרטגיות של מדינת ישראל בשנים האחרונות, לפחות מאז הסכם אוסלו.
טוב, כבר מאוחר, אני מפריע לבני ביתי לישון, ואני נאלץ לדחות את החלק השני של התשובה, בו הייתי אמור להתייחס יותר קונקרטית למאמר ולנסות לתאר את מה שקורה היום בלבנון בצורה אלטרנטיבית לניתוח של ערן - למחר (בלי נדר...).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות