בעקבות הדיון כאן קראתי בעניין מאמר ב"הרלד טריביון" שמדווח על ביקורתו של הפרופסור לכלכלה פול סמואלסון, חתן פרס נובל, על התפיסה שיש לדבוק ללא פשרות בעקרון ה"סחר החופשי". סמואלסון הוא כידוע אחד מעמודי התווך של החשיבה הכלכלית של הקפיטליזם האמריקני, ואת כפירתו בעקרונות שנתפסים בידי מצדדיה האדוקים של הכלכלה החופשית כבלתי ניתנים לערעור, ממשילה הכתבה לספקות שיכולים לעלות בלב האפיפיור ללידת הבתולים של מריה הקדושה. והפרט הכי רלוונטי לנושאים העולים בקשר לתפיסותיו של ג'קי אדרי הוא, שגם סמואלסון סבור שאחד הפתרונות לדאוג לבריאותה של הכלכלה האמריקנית בכללותה הוא "העלאת שכר המינימום".
לחצי הסחר החופשי והכלכלה החופשית הורידו בארה"ב את שכרם של פועלים פשוטים, ובפרט מתנהל שם דיון על הורדת משכורותיהם של עובדי סופרמרקטים וחנויות כלבו גדולות בעקבות התחרות עם רשת "וול-מרט" המשלמת משכורות נמוכות לעובדיה כדי להציע מחירים נמוכים. סמואלסון אומר שבחשבון אחרון אין כלל ודאות, שהעובדה שמשכורות נמוכות לעובדים כעובדי וול-מרט, המקטינות את כוח הקנייה שלהם, תורמת לחוסנה של הכלכלה האמריקנית ולהערכתו, ככל הנראה, ההפך הוא הנכון:
If enough higher-paying jobs are lost by American workers to outsourcing, he calculates, then the gain from the cheaper prices may not compensate for the loss in U.S. purchasing power. In other words, the low wages at Wal-Mart do not necessarily make up for their bargain prices.
On the home front, the government could invest more in the creation of high-wage service jobs that America needs and that can't be exported - like better-paid preschool teachers and nursing home workers - and to raise the wages of all low-paid workers through higher minimum-wage laws and enforcement of the right to unionize. .
שם המאמר Free trade is not all it's cracked up to be ולדעתי כולו שווה קריאה:
|