|
פעם ערפאת היה חמוד. קיבל פרס נובל. פתאום משהו נדפק. עכשיו ערפאת לא חמוד. אבל העם שלו כן חמוד. איני יכול להוכיח שהגישה הזאת שאולי נובעת מרצון לא לאבד תקווה אבל, מוטעית מיסודה, אבל אני חש זאת ומשוכנע בכך לחלוטין. כבר נמאס לי לחזור על כך, אבל אני נבאתי את סיום הסכמי אוסלו בדיוק כמו שאכן הסתיימו, והערוכתיי אז לא נבעו מניתוח של האיש ערפאת אלא מהערכת רצונותיו ומטרותיו של הציבור הפלשתיני. האיש ערפאת עצמו לא חשוב. הסדר עם הפלשתינים יוכל להתגשם רק כשיהיו בטוחים שאין בכוחם להשיג את מטרותיהם, ולצערי כל כך התרחקנו ממצב כזה שגם אני עצמי איני בטוח בכך.
|
|