|
||||
|
||||
אינני מכיר מספיק את השימפנזים. האם הרכושנות הזו היא גלובלית? האם יש אוכלוסיות שימפנזים המתקיימות בתנאים המאיימים להכחידם, ובכל זאת נשמרת הרכושנות כלפי הנקבות? ולמרות הקרבה הגדולה, גנטית, בין שימפנזים לבני אדם, לא מחוייב המציאות שדווקא האסטרטגיה הרכושנית התפתחה באותם מנגנונים, או באותו סדר. כלומר: אם אתה מוצא התנהגות דומה אצל בני מינים קרובים, אתה נוטה להסיק שהיא התפתחה כבר אצל האב המשותף שלהם, אך יתכן שזוהי אשליה אופטית. שההתפתחות היתה בנפרד והגיעה לאותה תוצאה. |
|
||||
|
||||
הרכושנות הזאת מתבססת על כך שזכר האלפא הוא היחיד, עקרונית, שיש לו זכות להתרבות. זה כמובן לא מונע מאחרים להשיג איזה זיון פה ושם (אהוב במיוחד הוא הסיפור על זוג שימפנזים שעסקו בפעולת רבייה מאחרי סלע, כאשר זכר האלפא מביט בהם מצידה השני, והם עשו מאמצים ניכרים (ומוצלחים, מסתבר) להסתיר את פעולת הניאוף). הסיבה שלי להניח שמדובר בהתפתחות מוקדמת היא שקונספט זכר האלפא קיים גם אצל פרימטים אחרים ואף אצל קופים. אצל גורילות ידוע על ''כסוף הגב'' - זכר מקים לעצמו הרמון של נקבות, והוא היחיד שמותר לו להתקרב אליהן. כאשר זכר מנסה להשיג לעצמו נקבה שכבר בבעלותו של אחר, הוא הורג את כל הצאצאים שלה, והיא מצטרפת אליו. יוצאי דופן מבחינה זו הם הבונובואים - קרובי משפחה שלנו במרחק גנטי זהה לשימפנזים (כלומר, הם נפרדו אחרי שאביהם הקדמון נפרד משושלת האדם). קופי-אדם אלו מפגינים מתירנות מינית מדהימה, כולל פעילות הומוסקסואלית ענפה, ושימוש במין שלא לצרכי רבייה (פיוס אחרי מריבות, הבעת אושר ועוד). |
|
||||
|
||||
הכל מדוייק, למעט אולי עניין הרג הצאצאים. אם לא התבלבלת עם אריות, אשמח למראה מקום (אם זה אינו דורש מאמץ מיוחד). א. |
|
||||
|
||||
בהחלט. המקור: Demonic Males: Apes and the Origin of Human Violence, Richard Wrangham and Dale Paterson הייתי נותן לך עמוד, אבל אין לי את הספר לידי. אני בטוח שאם תחפש גורילות באינדקס, תוכל למצוא את המקום המדוייק בקלות.
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0395877431/o/... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |