בתשובה לליאור חיימוביץ', 03/06/01 21:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אני שמעתי את הידיעה על הרעיון להציע פרס על מידע לגבי רון ארד לפחות פעמיים במהדורות חדשות, במרווח של כמה שבועות. 2. האם בשאר אל-אסד פועל כדי להגיע למלחמה איזורית למשל? הרי ברצותו הוא יכול לדחוף את החיזבאללה (לפי מה שאתה אומר) להסלמה או אפילו לפתוח במלחמה כדי "לשחרר" את הגולן או "לבוא לעזרת האחים הפלשתיניים". מעבר לכמה אמירות (ואתה רואה שנאלצת להסתפק בטענה לגבי אמירות, אין לך פעולות קונקרטיות שאתה יכול להצביע עליהן) שגם את תוכנן יש לבדוק בזכוכית מגדלת לא ראיתי "חוסר אחריות אזורית". ובכלל, מהו חוסר אחריות איזורי? בעולם שלי אין כזה דבר כיוון שכל המושג של אחריות הינו נורמטיבי ושייך לעולם האתי ולא לעולם ה"יש". כאשר לאריק שרון יש תוכנית לעשות סדר חדש בלבנון בשנת 1982 האם יש בזה "חוסר אחריות איזורי"? לא, יש כאן מהלך פוליטי-מדיני שבא להשיג מטרה. לכן, כל הסיפא של דבריך אינה רלוונטית למושגים שאני מתייחס אליהם ולניתוח אותו אני מציג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני שמח שאתה ניזון באופן עיוור מהתקשורת. 2. כן, בשאר אסד בהחלט פועל להביא להתלקחות איזורית כוללת. אין לו הרבה ברירה - התעוררות הלבנונים כנגד השהייה הסורית בארצם (שמהווה מקור כלכלי לכ-60% מהסורים), לחצים איראניים כמו גם מימון נאות ודעת קהל זועמת נותנים לו סיבה טובה מאוד להביא להתלקחות כזו. אני לא צריך להציג בפניך "פעולות קונקרטיות", או לפחות חשבתי שאיני צריך - הייתי בטוח שפעילות החיזבאללה בגבול הינה הסבר מספיק. אתה מודע לכך שהחיזבאללה מכוון ע"י אסד והאיראנים, נכון? לא מזמן שמעתי הרצאה של אייל זיסר, בה הוא טוען שאסד הוא הרבה יותר גרוע מאביו. הוא מנהיג שאינו יודע אחריות מהי, ושעבורו כל הסכסוך עם ישראל אינו אלא משחק של כבוד. אני נוטה להסכים עם הטענה הזו. התפיסה המוזרה שלך של "אחריות" היא מנותקת-מציאות, ד"א. מזל שדאגת להזכיר "בעולם שלי", אחרת באמת לא הייתי מבין מהיכן הוצאת את ההסבר ההוא - אחריות היא דבר ברור מאוד. היא נגזרת משיקולים מדיניים רבים, אבל היא רלוונטית מאוד לעניין. אתה רוצה לומר לי שניתן לעשות השוואה בין האחריות הלאומית של מובראק (אותו אני מחשיב למנהיג אחראי מאוד) לבין האחריות הלאומית (שאינה קיימת) של ערפאת? אסד נמצא בין שני אלו. וערן, אם אתה מתכוון להמשיך ולתקוף אותי בהתפרצויות הזעם הפתטיות הללו שלך, אנא חסוך ממני את העצבנות ואמור לי שאינך מעוניין בשיחה בוגרת. העובדה שאכן ענית לעניין בתגובתך הקודמת לא מסתירה את העויינות הגלויה שהצגת בה. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה עיוור? למה שמות? 2. קצת נסחפנו עם %60, לא? אשר לתופי המלחמה של אסאד, ובכן, טענתי היא שהשימוש בחיזבאללה הוא לצורך טקטי – דחיפת ברק (ואח"כ שרון) לוותר על מוצבי התצפית בהר דוב. שום דירדור למלחמה איזורית (שלא הבהרת איך תוביל לביטול האנטי-סוריזציה של לבנון). אשר לחיזבאללה, אני שב ולא מסכים איתך כמו שלא הסכמתי עם אחרים – גם לנסראללה יש מדיניות והוא לא בובה של אף-אחד. אשר לאייל זיסר, כבודו במקומו מונח. אם יש ביכולתו לקרא את נפש האדם, שיבושם לו. אני איני מתיימר להסיק מסקנות שכאלו על אדם שמעולם לא פגשתי (וגם אייל זיסר לא פגש). אשר לאחריות, אחריות היא מושג ערכי. אני שב ושואל, האם כיבוש שטחי A למשל הוא "צעד חסר אחריות"? לא, כיוון שמושג האחריות משקף נורמטיביות ותלוי מטרה. אם המטרה היא לשמור על ביטחון אזרחי ישראל אזי ייתכן בהחלט והצעד האחראי הוא לכבוש את שטחי A ולהעביר את הלחימה אל תוך שטחי הרשות (או במקרה שכזה, הרשות לשעבר...) אם המטרה היא לא להסתכסך עם הממשל האמריקאי אז צעד שכזה הוא לא אחראי. כנ"ל לגבי אסאד או כל פוליטיקאי אחר. הרשה לי להביא את האמירה של פון-קלאוזוביץ' (אם איני טועה): "המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים". ברור לי שהעמדה שאני מציג כלפי פוליטיקה/הסטוריה אינה השיח המקובל, אני מעדיף את דרך ההצגה הזו על הדרך המקובלת בבואי לדון בפוליטיקה. אגב, לכן אי אפשר בכלל להשות בין "מידות שונות של אחריות" או כל דבר דומה לשיטתי. ועצבנות? התפרצויות זעם? חבל שאתה מרגיש כך, שום עוינות כאן, ממש לא, ואני לא יודע מה גורם לך לחוש כך, מצידי יש כאן רק רצון להסביר ולהבהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך ברורים, פחות או יותר, אם כי איני מסכים עם התפיסה שלך של "אחריות". 60% אינו מספר מוגזם - רוב רובה של הכלכלה הסורית תלוי במישרין או בעקיפין בלבנון. כמליון וחצי אזרחים סורים יוצאים יום יום לעבוד בלבנון. ניסיתי למצוא לכך את הסימוכין אך נראה שהמקור הזה אינו קיים יותר. באשר לאנטי-סוריזציה, הסורים מאז ומתמיד השתמשו בטיעונים בטחוניים על מנת לתרץ את שהותם בלבנון. גרירת האזור לכדי עימות או לכדי הסלמה חמורה (מובן שאלו מושגים מעורפלים) יספקו לסוריה עוד ארכה מצויינת להמשך שהותה שם. ותסלח לי, אבל כינוי תגובותי בשמות כמו "תגובה בינונית" הוא קצת מעליב, לא יודע מה איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שחלה אי הבנה. הכותרת ''תגובה בינונית'' הייתה פרפרזה על הכותרת שלך ''הערה קטנה'' ולא יותר. לא הייתה כאן שום כוונה לפגוע ואני מתנצל אם נפגעת. עם זאת, חבל שלא פנית אלי (כפי שאני נוהג לעיתים) בדוא''ל והייתי מבהיר זאת לך במקום שתקצוף ותזעוף על דפיו האלקטרוניים של האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, לא הצלחתי להבין את הרעיון הפילוסופי שהעלית באשר לניתוק המוחלט בין עולם המוסר לעולם ה"יש". אם אריק שרון מחליט להרעיל את כל הפלסטינים באורניום מדולל כדי לפתור את הבעייה הפלסטינית אז לא חלה עליו אחריות מוסרית לרצח עם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, חלה גם חלה, אך בעולם ה"יש" יש לנו פלשתינים מורעלים, לא רצח עם. רצח גם הוא מושג אתי, האם הריגה לשם הגנה עצמית היא רצח? לא נגזר לכאן או לכאן כך מעולם ה"יש", אלא רק מעולם המוסר (ביהדות: "הקם להורדך השכם להורגו", או בנצרות: "הלחי השניה"). כמאמר הכותרת מספר קוהלת, עולם ה"יש" לא יכול אפילו להכריע בשאלה האם החיים עדיפים על המוות. ניהלנו דיונים בנושא בצמד המאמרים המצויין של ירדן ניר "בין מוסר להשכל": חלק א': דיון 216 חלק ב': דיון 224 אך אשמח לפתוח את הנושא שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''הקם להרגך השכם להרגו'', אלא ''אם בא להרגך השכם להרגו'' (מתוך רש''י על גנב הנמצא במחתרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדיחה שספרתי פעם כאן על אבקה כנגד פשפשים מתאימה גם למה שאני רוצה לומר עכשיו: אדם שקנה אבקה כנגד פשפשים התפלא לראות בבואו לביתו ובעיינו בהוראות השימוש שכדי להשתמש באבקה יש לתפוס את הפשפש לפסק את רגליו ולזרוע מעט מהאבקה בין רגלי הפשפש. הקונה המשתומם חזר מיד למוכר ואמר לו שאם כבר הוא תופס את הפשפש הוא יכול למחצו באצבעותיו. על כך ענה המוכר: "נכון. אפשר גם כך." אני חושב שכדי להמית אדם בעזרת אורניום צריך להתאמץ לא מעט, ואולי כדי להשלים את המשימה לא יהיה מנוס בסופו של דבר אלא לוותר על תכונותיו הכימיות המרעילות, ולנצל דווקא את תכונותיו המכניות, ולהכות את הנידון למיתה בראשו בגוש האורניום. לפעמים בתכנון הפגזים מנצלים את צפיפותו הגבוהה של החומר הזה, ומוסיפים אותו להם כדי לתת את תכונות האיזון המתאימות, ללא תפיסת נפח (ואפילו משקל) מיותרת. כל כך מגוחך להתלונן דווקא על האורניום כשמדברים על פגז שיכולתו להרוג אינה מוטלת בספק בגלל סיבות אחרות לגמרי. נכון שהיה דיון בשאלת התכונות המרעילות של האורניום בפגזים שבהם השתמשו האמריקאים, אבל אנחנו מכירים דיונים מיותרים רבים. זה כאילו היפנים היו מתלוננים שהאמריקאים, בהרכיבם את פצצת האטום שהוטלה על עריהם השתמשו בדבק שמכיל מרכיבי עופרת מרעילים. אני יודע שלא התכוונת לכך, אבל כשאתה אומר "להרעיל בעזרת אורניום מדולל", אתה תורם לתעמולה המטופשת של ערפאת, כי כשחוזרים על דברים, גם חסרי בסיס לחלוטין הרבה פעמים הם איך שהוא נקלטים. (עובדה שנקלטו אצלך.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |