בתשובה לאורי פז, 27/09/04 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"חברת הלומדים", במובנה המודרני בו כל האנשים באופן קטיגורי לומדים לימוד לשם לימוד ולא עובדים, היא אכן המצאה של חברת השפע המודרנית, כיון שעד היווצרותה של חברת השפע המודרנית רוב היהודים היו צריכים לעבוד כדי להתפרנס ממשהו בחייהם. עצם קיומם של ישיבות ולומדי תורה אם כן לא סותרת את הטענה שלי, גם כי קיומם לא היה קטיגורי (כל הגברים היהודיים צריכים לשבת ולעסוק בתורה כל היום), וגם כי תפקידם החברתי היה שונה. כפי שמסביר יעקב כץ מיקומה של המערכת התורנית בחברה היהודית היה מקביל למערכת המשפטית באומות העולם. כלומר התורה הובנתה בתוך המערכת החברתית יותר כקודקס משפטי מאשר עניין ריטואלי גרידא. "בחברה עובדת נורמלית"- לא בשוק השחור ומשלמת מיסים למדינה כמו כל עובד חוקי. "המעבר מקהילה לכת מסוגרת" המעבר מחברה הבנויה בצורה משפטית (כל היהודים שייכים לקהילות ולקהילה יש כוח להטיל עליהם סנקציות) כפי שהיה עד המאה ה-19 לחברה הבנויה על יסוד וולונטרי. מחברה שיצרה כלל עליו היא הייתה מופקדת (צדיקים בינוניים ורשעים), למוצר בשוק שהמצטרפים אליו חייבים להיות צדיקים. "מגיפת ההחמרות"- תכשירי ניקוי לרצפות כשרים לפסח, אתרוגים בשווי מאות דולרים, שחיטת גלאט לעופות וכן הלאה. בכמה מקרים נוצרו גם בעיות הלכתיות, ג'לטין, לדוגמא. רבי חיים עוזר בזמנו פסק כי ג'לטין מותר באכילה, כאשר באו לחזון אי"ש בשביל לאסור הוא גירש אותם מביתו בצעקות על ביזוי ת"ח שבוטא כנגד רבי חיים עוזר, וכיום לאחר מותו של החזון איש לכל זאטוט זב חוטם ברור שאסור לאכול ג'לטין. בעיה אחרת היא הבד"צים. הלכה פסוקה בשולחן ערוך היא שאסור לקיים הכשר במקום בו קיים הכשר של רב העיר. כיון שיש רבנות ראשית במדינת ישראל הכשרי הבד"צים עוברים על ההלכה במתן הכשר אלטרנטיבי. הרב זיני מחיפה אוסר מסיבה זו על אכילת מוצרים בהכשר הבד"ץ. "סופר אישה"- כפי שאמי תמיד העירה, ב"כתובה" כתובה התחייבות של הבעל לזון ולפרנס את האישה. זה הגיוני, הבעל עובד והאישה בבית. בחברה החרדית משום מה התפקידים התהפכו האישה זנה ומפרנסת את הבעל והבעל בבית (בטלן). עצם קיומם של חריגים רק העיד על הכלל. האישה באשת חיל היא אשתו של דיין העיר ("נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ"), אצל שאר הנשים הבעל מפרנס. "ההתעלמות מסדר המדינה"- אי אמירת תפילה לשלום המדינה למרות המשנה שאומרת "הוה מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא מלכות איש את רעהו בלעהו". ההתעלמות מהעובדה שכאשר ישראל, אפילו חוטאים, ממנים עליהם מלך הרי הם מצווים בכבודו (אליהו ואחאב). התחמקות ממיסים ומחובות המדינה. אי כיבוד הסדר הציבורי, בדמות בניה עירונית בלתי חוקית, אי ציות לחוקי התנועה, ולכלוך המרחב הציבורי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"חברת הלומדים" אוקיי, המצאה של חברת השפע, שיהיה מצדי של חברת אפריקה-ישראל. תכל'ס, היו תקופות בהם יכלו יהודים ללמוד תורה פחות ויש תקופות שהם יכולים ללמוד יותר. וזה שאתמול לא יכלו ללמוד כפי שהיו רוצים לכתחילה על ציווי הכתוב: "והגית בו יומם ולילה" (ישעיהו ח, א), אינו אומר שאם היום מתאפשר בידם לקיים את הציווי כמות שנדרש מאיתנו - שחל שינוי ערכי מהותי בתפיסת העולם. "בחברה עובדת נורמלית" מה זה עלילות שווא ועלילות דם האלה? אני מוכן לבוא איתך לשכונה חרדית הכי אנטי-ציונית שיש בארץ, ושתראה לי שאין ב"מאה שערים" עסק עם קופה רשמית מתקתקת. די לסטריאוטיפים. לא מתאים לך. "המעבר מקהילה לכת מסוגרת" להווה ידוע שגם היום הקהילה החרדית בישראל יותר מבחו"ל (הקהילתית!) מנהלת מערכת של בתי משפט תורניים, כפי שהיה מאז ומעולם. וממשיכה במצוות גמילות החסד הוולונטרית שלה, כפי שהיתה מאז היווסדה אלטרואיסטית שאין למידתה אח ורע בעולם כולו. ומכל קצוות תבל מגיעים ללמוד מאירגונים כמו "יד שרה", "עזר מציון" ורבים וטובים וחיוניים אחרים. שאגב, מסייעים לכלל הציבור, ואפילו לערבים, שהם בבחינת "גרים הגרים במחננו" - כפי שהיה מאז ומעולם ומבחינת מערכת המשפט העצמאית והאלטרואיזם לא השתנה מאומה. "מגיפת ההחמרות" תסלח לי, אבל לדעתי, כאחד שבתוך עמו יושב, זהו עוד בלוף מצוץ מן האצבע ואסביר מדוע ולמה כך סבורני. אפילו השתתפתי פעם בכנס שבו הפרופ' אסא כשר בילבל ת'מוח בנושא הזה בהעלותו על נס את המצוות שבין אדם לחבירו וכו', כאילו שהחילונים מקיימים אותם (הלכות לשון הרע, למשל). אתה מביא לדוגמה מוצרים שאינם ראויים למאכל כלב שמקבלים חותמת של הבד"צים ככשרים לפסח, ואין לך דוגמה טובה מזו. משום שעל-פי התורה החמץ אסור בהנאה כלשהי, פרט למה שאינו ראוי למאכל כלב. ולפי מנהגי האשכנזים (הרמ"א) מחמירים עדות אשכנז על סבון ושמפו (שאינם ראוים למאכל כלב), משום "הנאה מספק חמץ". והסיכה נחשבת לדעת הפוסקים האשכנזים להנאה מדבר שהוא ספק חמץ, וספק דאורייתא לחומרה לכולי עלמא. אתרוגים כל יהודי קונה על-פי כיסו וההלכה מצווה להוציא עד שליש מהון הוצאותיו השגרתיות של האדם לצרכי מצווה ו"אם יש לו - יקנה אתרוג מהודר, ציצית מהודרת ולולב נאה" (ציטוט מהמלצת התלמוד ע"פ זיכרון). היהודים מאז ומעולם הידרו במצוות ארבעת המינים, כל אחד על פי יכולתו הכלכלית. ואשרי המהדר באתרוג מהודר, ולו רק כסגולה להיריון. ע"ע סרט "אושפיזין" המוקרן כעת בבתי הקולנוע עם שולי רנד ורעייתו בדיוק על הנקודה הזאת. ואם כבר, אז ראה: בנוגע לג'לטין, אני רק שואל האם מרכיבי החומר לא השתנו מלפני מאה שנה, מאז היות של הרב חיים עו[י]זר מנהיגינו הקדוש ומורנו "החזון איש" חיים וקיימים? סתם שאלה למחשבה, שאולי עשויה לפתור לך את הבעיה בנידון. ובאמת, עם יד על הלב, שני הנושאים האחרונים, יחס החרדים אל היישות הציונית הכופרת והפושעת (הכוונה להעברה על הדת כאקט אנטי-דתי מוצהר עשרות אלפי יהודים טובים, בעזרת הקיבוצים) ומעמד האישה בחברה זו, אלה סוגיות טעונות שדורשות מאמץ והרחבה ודיונים בפני עצמם. ואי"ה בהזדמנות אחרת. לילה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיון שלבתי הדין החרדיים אין כוח כפיה על הנידונים בהם הופכת ההקשבה אליהם לוולנטרית, אשר מאפיינת כת. בניגוד אליהם לרוב בתי הדין היהודיים עד המאה ה18-19 הייתה יכולת כפיה על הקהילה היהודית מכוח השלטון הכללי, כגון מלקות קנסות חרמות ונידויים, ובספרד אפילו היתה להם הרשות לדון דיני נפשות. כתוצאה מכך חיי היהודים היו מוסדרים במסגרת המשפטית ההלכתית, ולכן התקיימה קהילה. כפי שמסביר יעקב כ"ץ בספריו החל מהמאה ה18 ועליית המדינה המודרנית ניטל כוח זה מבתי הדין והיהודים החלו להשתלב במדינה כאזרחים רגילים הנשפטים במערכת המשפטית הכללית. קיום המסגרת היהודית הכללית כקהילה גרם למספר תופעות לא מוכרות בימינו. כמו למשל מאבקים ברבנים, שלפעמים הסתיימו בגירוש הרבנים מהקהילה, ובהם גם רבנים גדולים כב"ח וכשאגת אריה. העדפת המנהג הקהילתי על ההלכה הפסוקה בספרים. כיון שהקהילה הוגדרה כקהילת קודש גם למנהג שלה היה כוח מול ההלכה הרגילה. וכמובן חוסר היכולת להחמיר סתם מול ציבור שהיה מורכב מקבוצות שונות של אוכלוסיה, בהם חזקה יותר וחזקה פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצמות של בעלי חיים שנשרפו עד שאינן ראויות לאכילת כלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג'לטין הנפוץ בארץ הוא בד''כ ממקור דגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם הן אינן ראויות לאכילת כלב, מה טעמם במעדני חלב או מאכלי מעדן למיניהם? אלא שיש להם טעם ויש בהם צורך לא רק לשם הקפאת המאכל. 2. להווה ידוע שמעדני מיקי של שטראוס הכילו במרכיביהם ג'לטין מסוג מסוים, לא מעצמות דגים (מסוימים, המותרים לכל הדעות), והנה לאחר כל פיצוץ הפרשייה - מעדני מיקי מיוחדים נושאים חותמת כשרות מהמהדרות בכשרותן, של רב העיר בני ברק הרב לנדא שליט"א (הכשר שמודפס על כל בקבוקי המותג "קולה קולה" שלכם). אז, חרדים פאנאטים (בעיניך) לא אוכלים ג'לטין או שכן אוכלים?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל, כבר התחלתי לחשוב ש''מיקי'' הוא איזה מעדן שמיועד למגזר החרדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי אז היו כותבים את שמו מי-קי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |