 |
רון היקר (זה עוד נשאר לי מהשיחה המאלפת ומעלפת עם יקיריינו אלכסנדר מאן)
1. אני לא רואה סיבה טובה לשנות את שמי באייל. כל עוד הכירותינו מתחילה ונגמרת בפרום זה, כך שאין במעגל שלנו אנשים אחרים המכירים אותי בשם אחר, מה זה משנה איזה שם אני בוחר? מגיבים קבועים טובים וחכמים רבים משתמשים בשמות כאלה כמו מיץ פטל וLG, ואני מתייחס קונקרטית לדבריהם ולא מרגיש צורך לדעת את שמם האמיתי. מה גם ששינוי שמי כעת יקשה עלי בתגובות שונות לאנשים שכבר קראו מתגובותי.
2. לגבי הדמוקטטורה, אני בספק רב אם זה הכיוון שאליו צועדת מדינת ישראל. נדמה לי שיש דברים שלא מפורשים נכון, למשל השחיתויות הרבות שעלו על פני השטח בשנים האחרונות עושות לנו רע על הנשמה, אך לווא דווקא מלמדות על עירעור הדמוקרטיה, להפך, בפרשת עזר וייצמן למשל, דובר על כך שבתקופת מפאי שחיתויות כאלה היו חלק מהנורמה, וכלל לא הגיעו לידיעת הציבור. לדעתי, עצם העובדה שהשחיתויות נחשפות והמושחתים משלמים את המחיר, מלמדת ששלטון החוק עובד ומנגנוני הדמוקרטיה פועלים, וזה הדבר החשוב, עצם העובדה שקיימת שחיתות, פחות חשובה.
דוגמא נוספת היא ממשלת שרון-פרס. למרות הזעם הרב בציבור, הממשלה לא קובעת מדיניות פופוליסטית, אלא מדיניות שקולה. וגם אופן המאבק הציבורי הוא לא אלים, אלא מתקיים דרך הצינורות הדמוקרטים המקובלים. שים לב שגם במבחן הלינץ' בנתניה, היה במקום את השוטר שעצר את הלינץ', ויש מועמד לדין, שכניראה ישלם מחיר. סימנים אלה מראים שהסמכויות מבוזרות והחוק שולט אף במקרים שאינם טריוויאלים ואפשר אולי "להחליק" אותם. כמובן שיש עוד הרבה מקום לשיפור, אך הכיוון הוא נכון.
3. אני לא מציע לחכות ולהמתין לדמוקרטיה. אני מפנה אותך לשיחה שקיימתי עם אלכס מאן בחדשה על הפיגוע האחרון בנתניה. בקיצור, מדינת ישראל הייתה בעבר בעמדה טובה לפתור את הסיכסוך עם הפלסטינים. היום היא נמצאת בעמדה גרועה. כשנשמעים עכשיו קולות של מלחמה לצורך כיבוש השטחים מחדש, אני אומר שמה שחשוב זה לא המלחמה, אלא מה עושים בעקבותיה, וזה אמור להיות ידוע ומוצהר מראש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש