בתשובה לד''ר בר ביצוע, 26/09/04 6:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזו גישה מספיק רציונלית עד־כדי־כך שניתן להגדיר שם במפורש תחזיות? והאם כל התחזיות הללו אכן התגשמו? החיים אינם מודל כלכלי: הם מורכבים בהרבה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, האם אתה בכלל שואף לרציונליות? אם לא, חבל על הזמן. אם כן, אזי דרוש לפחות *נסיון* להגדיר מטרות בצורה *רציונלית* ולהיות מסוגל להודות בטעות. אם, למשל, המסקנה היחידה שאתה יכול להסיק מהעובדה שהפערים הכלכליים בחברה הישראלית *גדלו* בד בבד עם ה*הגדלה* בתשלומי ההעברה היא שצריך *עוד* כסף לתשלומי העברה אזי שאינך אפילו *מנסה* לנקוט גישה רציונלית. אם המסקנה מהעובדה שהקמתה של משטרת התנועה הארצית *לא* הביאה לירידה בתאונות הדרכים היא שצריך *עוד* ניידות, *עוד* שוטרים ועוד תקציבים אזי שאתה, שוב, נוקט גישה שאין בינה ובין השכל הישר שום קשר. אתה מאשים אותי בפשטנות? לי נדמה שמחשבה כמו זאת העומדת בבסיס הביטוח הלאומי, שכר מינימום ודמי אבטלה היא הפשטנית. החיים הם ללא ספק מורכבים הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מתמודד עם החולשות של השיטה שאתה מציע? - ראשית שהיא כנראה אוטופית משום שהיא אינה מתממשת בפועל, בשום מקום בעולם. איך מדינה שמשכה את ידיה לגמרי מהתערבות, הכוונה, פיקוח, אחריות, מחק את המיותר לגבי אזרחיה. בין שהם נזקקים, לבין שהם אמידים ובעלי השפעה. לי מסתבר שבכל הבנייה חברתית, נוסד קשר הפוך לאינדיבידואליזם הקיצוני המתואר בתפיסת החירות שלך. כלומר שהליברליזם אינו יכול להיות במציאות החברתית הקיימת, ובכל מציאות חברתית שהיא גורם מוחלט, אלא גורם ממתן, או יחסי. - עיקרון החירות בחיים הכלכליים אתה אומר, חירות לתמחר הכל, לתמחר גם את המחשבה הליברלית אם צריך, לתמחר לא רק את מזונו של אדם, אלא גם את גופו, את המרחב הפיזי שבתוכו הוא שוכן, את החירויות (שהעניקה לו המהפכה הליברלית) שאותן הוא מוכן לשעבד, זה חלק מתפיסת הצדק שלך כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להגיב במילים ברורות יותר, אני לא הצלחתי להבין מה אתה בדיוק טוען כאן. אני גם אשמח, לשם שינוי, להתיחסות דומה לחולשותיה של השיטה שאתה מציע. זאת הרי דווקא מוממשה, מתממשת ותמומש וניתן לראות אם המטרות אכן מושגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוציאל דמוקרטיה? היא אחלה של שיטה. אינה מושלמת, ואתה מיטיב לבקר אותה, אך היא פשרה ראויה, פשרה מחוייבת לחלש ולחזק. כפי שאני מבין את הדברים שלך, המדינה היא מוסד מיותר, יש להניח לכוחות השוק לתפוס את מקומה, במקום מערכת סעד, אתה אומר השוק יביא מערכת חסד, במקום השקעות ממשלתיות תבואנה השקעות פרטיות, ענייני הציבור- רק עד היכן שהם רווחיים למשקיע פרטי, חינוך ממשלתי? דינוזאור, מה עם מערכת המשפט? אפשר להפריט ולהושיב בראשה את האחים עופר, זהות לאומית? הגדרה מלאכותית, הכל הוא פונקציה של הצע וביקוש, של חירות הקניין, ויתר החירויות כמו חופש הביטוי, הגנה מפני כפייה עריצות, שרירות לב, הזכות לביטחון, הרי מלכתחילה לא נועדו אלא לשרת את אותה זונה ושמה קניין. כפי שאני מבין את הדברים שלך, אתה מתאר עולם חומרני, עולם מונע בכוח התאווה הפרטית, וממילא מחוייב לערכים של כוחות השוק. כבר בכותרת אתה מציע אנרכיה, (ומהי אנרכיה אם לא מבוא לאבסולוטיזם הבא) בעולם שאתה מציע לא תשרור הרמוניה, רק הצבאות יהפכו לשכירים. לי נראה שאתה צודק בפרטים אך טועה לגבי התמונה השלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שרוב מה שכתבת לא באמת קשור למה שאני מאמין בו ובוודאי שלא למה שאני אומר כאן ב"אייל". האדם שאיתו אתה חושב שאתה מתווכח הוא איש קש. לא אני. כדי לעזור לך להבין (שהרי אין טעם בוויכוח לפני שמבינים את טענות בן שיחך) אפרט את כל אותם דברים שציינת שאינם עמדתי: א. המדינה איננה מוסד מיותר. יש למדינה תפקיד. ב. מערכת המשפט - תפקידה של המדינה. כמובן שאין צורך במונופול ג. האחים עופר. לא זכור לי שתמכתי בהם לראשות בית המשפט ד. זהות לאומית. לא זכור לי שאי פעם הבעתי עמדה בנושא. לא ברור לי הקשר עם שאלות כלכליות. ה. אני נוהג להגדיר את עמדותי כ"ליברליזם" המילה "ליברליזם" נגזרת מהמילה "חירות". אני בעד חירות ורואה בך ובשכמותך את אויבי החירות. אתה כמובן חופשי לחשוב את ההיפך אבל זה ממש לא מספיק להגיד לי שאני נגד חופש הדיבור, אתה צריך לנמק. ו. הכותרת, דביר יקירי, היא ציטוט של האינטרנציונל, האם אתה חושב שאני סוציאליסט? אני דווקא חושב שאסור להחריב את העולם הנוכחי ואני נגד מהפכות. נסה לעיין בהקשר בפעם הבאה. אוקי? סיכום זמני: א. מרבית הטענות נגדן אתה יוצא אינן טענות שלי. ב. טענותיך שלך אינן מגובות בנימוקים. קצת קשה להתווכח עם טענות סתומות. לפעם הבאה: א. הקפד להתייחס לטענות שאני *כן* טוען. אז אולי נוכל לנהל דיון על תקפותן או מופרכותן. זה דורש, כמובן, שגם *תקרא* את מה שאתה מגיב אליו. ב. את הטענות שאני לא טוען, תשאיר בחוץ. ג. הקפד להביא נימוקים לטענותיך. למשל. אם לדעתך בעולם שאני מציע (אני מציע עולם?) לא תשרור הרמוניה, כדאי להסביר למה לדעתך זה יקרה (ואולי גם לפרט מדוע בעולם שלך *כן* תשרור הרמוניה)... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |