בתשובה להאייל האלמוני, 03/06/01 8:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוב דילן הוא יהודי שהתכחש ליהדותו ובשלב מסוים התנצר. התמונה עם התפילין היא מתקופת החזרה בתשובה הראשונה שלו, ליד הכותל. פיגורה תרבותית והגותית כמוהו (ולא מוזיקאי נטו, כמו, עם כל ההסתייגות מהדוגמה שלך, ואגנר) שמוצא קשר עם היהדות, לא מופיע בשבת וכו' - זה דבר מדהים, וחשוב, לא רק ליהודים, אלא לכל מי שמחובר למהפכה המחשבתית שדילן יצר. בלי קשר למה שאתה חש כלפי הקשר הזה שלו עם היהדות. "הסיבות הפסיכולוגיות" האלה אמורות, לעניות דעתי, לעניין כל חובב דילן, שגר בישראל. וחוץ מכל זה - האתר שהפניתי אליו ראוי לכל שבח מבחינת תחקיר עיתונאי וכיסוי של נושא בצורה מקורית ויחודית. הסינתטיות הסוציולוגית שבתגובתך לא שיכנעה אותי. ואתה יודע מה, נראה לי שאפילו לא שיכנעה אותך... (ואם זו הבעיה שלך: אינני חושב שהקשר של דילן עם היהדות מוכיח משהו, אמור לשכנע מישהו, אינו משחק לטובת מישהו. פשוט - זוית ראיה מקורית על איש חשוב - וקצת מופרע...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מגיב דווקא לההוא, סתם קראתי בעיתון. ב"שער האחורי" של "העיר", מקומון תל אביבי שבין דפיו יש הרבה זבל אבל ללא ספק גם לא מעט חיוב, נכתב הציטוט: "שיר הוא כל דבר שיכול ללכת בעצמו" (בוב דילן). עכשיו, מה דעתכם על הציטוט הזה? די עלוב, לא? לי זה נשמע כמו פיסת הגות סתמית במידה יוצאת דופן - כמו משהו שיצא ממכונת משפטים שכזו, שמערבבת מילים. כמובן, המכונה הספציפית הזאת יודעת מה היא עושה, הרי יש מסביב למשפט הילת זן, ויש משהו שובה בהגדרות שרירותיות שכאלה, כמו "רחמים הם הצורה הגרועה ביותר של אכזריות" (הרי לכם סתם שטות אקראית). מה מקנה לציטטה אחיזה בשער האחורי, או בכלל בזכרונם של אנשים? קצת מזכיר לי את המשתנה של מרסל דושא(ן). כל מה שיוצר אמן הוא אמנות, וכל מה שאומר בוב דילן שווה ציטוט. לא שיש לי משהו נגד בוב דילן. (הערה: אני יודע שאין שום קשר לתגובות הקודמות, ושלתגובות על דילן אין קשר למאמר, ואני מקווה שהעובדה שאני יודע מכפרת על כך שבכלל הגבתי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |