בתשובה להפונז, 27/06/04 13:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להפונז: ברצוני להתייחס לשאלה העולה שוב ושוב, מבלי שאף אחד התמודד עימה פנים במובן פשוט, שתהיה כאן התנהגות הוגנת של המדענים מול ההמון. ואילו "הפונז" מציג אותה כאן כ"שאלה אחרת בפילוסופיה/תפיסת עולם מקובלת וחביבה" :- מה קרה "לפני" המפץ הגדול?". הסיפור עם "המפץ הגדול" הוא אנושי ורומנטי, אינני סבור שבני האדם מכילים את היכולות להבין באמת לאשורם דברים שקשורים בהתהוויות היסוד. ברצוני להוסיף ולהעיר: 1. אני דוחה בשתי ידיים את הרעיון/התפיסה - הפופוליסטית - שהוצגו בעיקר על ידי קבוצת הוקינג פנרוז לפיו הנקודה בה התרכז כל היקום "התנהגה" (נקודת טרום המפץ) הוותה "כמשהו שאין לפניו כלום". איני שותף לאלה המקבלים באופן א-פריורי קביעה שמביאה בחשבוןוכוללת - כחלק מהלבנים הבונות את המסקנה החלוטה בדבר תפיסת היקום העכשוית - את עיקום המרחב/זמן ו/או מצד שני את המונח של "הבליעה החלוטה האיון והאיפוס של המצאי" - הכל בכל מכל כל,ביחד עם קרני/גלי האור - כך מקבלים גם תפיסה מלאכותית שרירותית, של "זמן/מרחב" שניתן לדחסם לכל הגדרה. אחת ההגדרות של קבוצת פנרוז הוקינג ואחרים, הציגה את "השניה שלפני", כ"התחלת כל ההתחלות", וזו כמובן שטות חסרת כל שחר, שמסקנתה הבלתי נמנעת "יצירת יש מאין". רעיון נואל אחר מפי "גדולי הפיסיקאים והקוסמולוגים", הציג את הטענה שמדובר כאן "כסיבת כל הסיבות" ו"התחלת כל ההתחלות", הוקינג מספר פעם בהתרגשות על כך שהאפיפיור אסר עליו לדבר על ה"מפץ" "כי זה הרגע בו אלהים יצר את עולם". אני ער ל"התנצלות המתוקשרת היטב והפופוליסטית" האחרונה של סטיבן הוקינג "שהכה על חטא" הבהיר כמה דברים גבי תפיסותיו הכבידתיות החדשניות והקשיו שעלו מהן בהם:-"אין סיכוי להגעה לכלל תיאוריה מאוחדת. שתבהיר ותחוור לאנושות בשפה מתימטית אוניברסאלית, את ההתנהגות ארבעת הכוחות הגדולים. פ. ניטשה ביקר פעם - בחריפות לשונו - את בני האדם "המבקשים את האמת" ומתעלמים מן המגבלה המעוגנת לעובדה שהם עצמם חלק מהענין וחלק מ"האמת" הזאת. עם כל הכבוד למתימטיקה, ולגאוני הכבידה, אני רואה את עצמי אנוס ליתן דעתי על האדם מן השורה, שאובד בין כל המונחים "החרטומיים" יש להציב גבולות ראויים ונכוחים כאשר דנים בתפיסת היקום. הידע של האדם מן השורה איננו נופל בהרבה - לענין תפיסת היקום - מהידע של הקוסמולוגים הגדולים, מה גם שהם עצמם אינם נצמדים לאחרונה, לידע חלוט ומוכח, אלא שהם רואים את עצמם רשאים לסתום חללים גדולים והולכים, באינטרפרטציות אמיצות. הנה כי כן, בכל מקום שחסר לקוסמולוגים ידע ממשי, בכל מקום שהם חשים חסרי אונים מלהכיל את הידע במשוואות נכוחות, הם מגיעים ביניהם ל"הסכמות" ההסכמות הללו, מחוץ לכך שיותר ויותר הן אינטרפרטציות, ככאלה, הן לא ניתן לחלוק עליהן, פחות ופחות הן מושתתות על משוואות מוכחות, ושוב, ככאלה, לא נמצא מי שיחלוק עליהם, מכוח בלעדיותן, הן הופכות להיות - מטעויות יסוד הבאות בגדר ההסכמות הללו, ל"תזות אמפיריות חלוטות". כך יש לנו - לדוגמה - את תורת "הקוונטים" שהיא - ברובה הגדול - איננה אלא הסבר לכל דבר שאיננו יכולים לתפוס במוח הבשר הרופס שלנו, כמוה כתורת "עיקרון אי הוודאות". הוסף לכל אלה, אינונטאר שלם של מוצרי אינטרפרטציה והגדרה:- "קווארקים" "מיאונים" "מזונים" תתי חלקיקים, אנטי חלקיקים ועוד ועוד, סופרמארקט שלם של מוצרי אינטרפרטציה. אנחנו בני האדם "מן השורה" נעים כ"שבשבות ברוח" עם פרסום של כל "מסקנה מדעית" פופוליסטית שמואילים להרעיף עלינו מי שידועים כאנשי העילית בתחום הקוסמו-פיסי-מתימטי. לו היו רוג'ר פנרוז או סטיבן הוקיניג מישירים מבטם אלי, ולו היתה דעתי נשמעת, הייתי אומר להם שהם שוגים בכך שאינם מבינים שגם אם אנו בני האדם, מסוגלים להבין ולהכיל את הרעיון של יקום מתפשט, הרי שקשה יהיה לנו, להבין - אם בכלל - את הפאזה של ה"רגע של לפני" "המפץ הגדול" ואבסורד לקבל את הקיום של "הרגע שלפני" כקיום כשלעצמו תוך ניתוקו ממחזור אירועים מורכב ורחב מימדים כך או כך, התמקמות כל החומר/אנרגיה היקומיים בגדר נקודה אחת, אין סופית למיזעור, אינה ניתנת להבנה אם מנתקים אותה מהקע האמיתי בו התהוותה. הרעיון של מליארדי גאלקסיות השועטות ממרכז לכיוון המרחב, ניתן לתפיסה, נקודה אין סופית למזעור שהכילה את הכל, זה לא ניתן לקבל סתם כך תוך ניתוק מלאכותי של הקשר עם החומר היקומי המתפשט. יתר על כן הרעיון שהיקום המתפשט הוא מצב קבוע, ואילו החומר נוצר בתוך המצב הזה הוא רעיון נואל שאינו מצריך תשובה כלל ועיקר. נקודת ה"טרום יקום", לא נוצרה מעצמה, מכל שכן, בוודאי שהיא איננה תוצאה או מולד של פולס או אקט, או אירוע אחד. אין ספק שמדובר כאן בתהליך קריסה פולסארי רב פעמי (חוזר ונשנה) שאם לא תאמר כן אתה קובע כי לפני 13.5 מיליארד שנים יצר בורא אחד נקודה אחת - אין סופית למזעור - שממנה התפתח כל היקום, זה חדל להיות נושא מדעים, הוא הופך להיות רעיון תיאולוגי נועז, שקובע נקודת התחלה פקטיבית, מסלק בלי ויכוח ראוי לשמו, כל ספק בדבר השאלה "האם יש בורא לעולם"? צריך להבין: כל החומר היקומי, המואר, האפל, האנרגייטי, גלקסיות, צבירי כוכבים, קוואזרים, פולסארים, חורים שחורים, כוכבי ניטרונים, וכל יתר "טוב היקום" הכל היה בתוך נקודה אין סופית למזעור שההתחלה שלה היא חוד הגבול של קריסת היקום הקודם, הנקודה הזו נוצרה מקריסה פולסארית של היקום שקדם ליקום הזה. תופעה כזו אנו מסוגלים להבין ולקבל. גם אם מדובר כאן ב"יחודויות סינגולאריות" בלשונו של הוקינג ניחא, ואילו ברגע שמציגים את היחודויות הללו כתוחמות, זמן התחלה, גורמות,מחוללות את הכל למן תחום "אופק האירועים" הרי שיש כאן -בהצגת דברים שכזאת - משום הונאת קהל המתאימה יותר לפוליטיקאים מאשר חאנשי מדע. חוק שימור האנרגיה של אינשטיין אינו מאפשר שנקודה כה אנרגייטית - כמו נקודת "טרום המפץ הגדול" תתחולל ותתהווה מן האין או עצמה. שאם תאמר כן, הרי שאתה קובע בכך שהיתה כאן התערבות "כירורגית" בחוקי הטבע, והיה כאן מעשה שניתן להבין אותו רק כיצירה אלהית. בהזדמנות זאת אביע את מחאתי נגד אווירת הפסטיבאל שליוותה את "גילויי הוקינג" האחרונים ובהם: האם חורים שחורים הם אפלים לחלוטין? האם יש קשר - להיותם של החורים השחורים כגופים סטאטיים או כמסתובבים סביב ציר עצמי - עם שחרור נראה של אנרגיות? אלו הטעיות של "מי שיודעים" המכוונות להמונים ולהדיוטות חברות וחברים, יש כאן שאלה פשוטה של משוואות אנרגייטיות! מה חזק יותר? אם כוכב, או גרם, או צביר, או כל חומר/אנרגיה קורס לתוך ליבה עצמית והופך להיות "ראוי" (כבידתית) להישאב אל חור שחור, הרי שאם יש שם חומר שנותן את אנרגיית המנוחה, ואם האנרגיה הזו מחוללת הפרש פוטנציאל אנרגייטי, הרי ייתכן שחלק מן ההפרש הזה יותמר כגלים פוטוניים. אין בתופעות הללו משום גילוי מרעיש ואין הם מסתירים מאחורי ההתעסקות בהם, תגליות וסודות יקום שהיו כמוסים מאיתנו. גם כאשר איש מדע דגול כהוקינג "מכה על חטא", הוא צריך לעשות כן תוך שמירה על מידת הענווה הראויה |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |