בתשובה לאסף עמית, 01/06/01 17:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי קצת על התגובה שלך. בהתחלה לא ראיתי בה שום דבר מעורר התנגדות, אבל עכשיו כבר כן (ואני אפילו כותב על כך תגובה!). מה כל כך גרוע בתעתיק פונטי (תודה שהזכרת לי שכך זה נקרא, אחרת כל המלבן היה זרוע בפראזה: "מילים בעברית שכותבים באותיות לטיניות, או לחילופין, ההיפך" (דרך אגב, כשכותבים את זה כך זה הרבה פחות מפחיד, נכון?)? הרי בתגובתך נזכרו המילים הבאות: "פונטי", "אינדיקציה", "רגרסיה", "אפרופו" (וגם "וייצמן"), ואין ספק שגם אם יש להן קשרים עם העברית, הן אינן עבריות כלל. למה אתה לא יכול להינות מהאפשרות הנדירה שיש בתעתיק פונטי לבחינת מילה במערומיה? זה מזכיר לי צפייה באהובתך כשהיא לא יודעת שאתה מתבונן בה. פתאום תנועותיה נראות אחרת, אולי היא מגרדת באוזן, ואם יש לך מזל היא מתחילה לדבר לעצמה. מה יפה יותר מלשלוח באסמס (sms) למישהו שאתה בטוח בידידותו, מאיזה תעתיק פונטי (תודה) קטן, שמעיד על קלות רוח שובבה, על קשר שלא נדרש לרצינות ורשמיות? ומה נשמע לך תיאור יפה יותר של גורד שחקים אמריקאי של ממש, בניין או (במידה וזה היה שגור יותר) בילדינג סלאש סקייסקרייפר? מה רע בהתבוללות ונישואי תערובת? (הערת כנף: כששמעתי את קלינטון מדבר על רבין, *שמעתי* shalom, haver, ולא שלום, חבר) ומה כל כך יפה בכך שלאחר שלושים שנה המכתנתים איבדו את חוש ההומור שלהם? אני מאוד אוהב את העברית, ובטח שהיא הדבר האהוב עלי במקום שכוח אל זה, ואני לא רואה שום דבר רע בלתת לה לשחק בחצר, במקום להכריח אותה לשבת כל היום בבית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |