בתשובה לסול, 17/09/04 19:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע נבחרה דווקא ההיסטוריה של הכח ולא, למשל, זו של הדת או השירה ? סיבה אחת היא שהכח משפיע על כולנו והשירה רק על מעטים. סיבה נוספת היא שבני אדם נוטים לסגוד לכח. פולחן הכח לידתו בפחד, רגש שאנו בזים לו בדין . אבל אין ספק שפולחן הכח הוא אחד הסוגים הגרועים ביותר של עבודה זרה , שריד מימי הכלוב , שריד לשעבוד האדם. סיבה שלישית לכך שהפוליטיקה הכוחנית נעשתה גרעינה של "ההיסטוריה" היא שמחזיקי השלטון רצו שיסגדו להם והיה לאל ידם לאכוף את רצונותיהם. הסטוריונים רבים כתבו בהשגחת הקיסרים ,המצביאים והרודנים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הנכונה היא הראשונה, נראה לי. לדעתי זו סיבה טובה מאוד ללמד את ההיסטוריה של הכוח ולא את ההיסטוריה של השירה, או האומנות, או של העם הפשוט. ואם יש תהליכים לא כוחניים שהשפיעו רבות על אנשים, כמו הופעתה של דת חדשה, זרם משמעותי באומנות או התפתחות טכנולוגית ששינתה את החברה, בוודאי ראוי ללמד גם אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו מגיבים אחרים, גם אני שותף לרצונך להרחיב את לימודי ההיסטוריה אל תחומי התרבות והפילוסופיה. אך האידיאולוגיה שאתה מאמץ לצורך כך נראית לי יותר ויותר שגוייה ולא מועילה. פולחן הכח והפוליטיקה של הכח אינה תוצאה של תקופת שעבוד כלשהי בתולדות האנושות. היא אינה טפיל או חיידק כלשהו שנדבק לבני האדם. היא חלק מרכזי של המהות האנושית עצמה. לבני דודינו השימפנזים, אין ספרות, שירה או אמנות, אבל פוליטיקה של כח יש להם ועוד איך. יש להם הירארכיה וסגידה לסמכות של זכרי האלפא, יש להם אלימות, מלחמות, תאוות רצח ו''פשעי מלחמה''. הסגידה לכח מקורה אינו היסטורי או פרה-היסטורי. מקורה עמוק עמוק באבולוציה של הפרימאטים ועולם החי בכלל. אם תנסה ללמד היסטוריה שהפוליטיקה של הכח אינה תופסת בה מקום מרכזי, אתה אינך מלמד היסטוריה של בני אדם, אלא היסטוריה של מלאכי עליון בידיוניים. מעל הבסיס הזה של פוליטיקת הכוח, בנתה ההיסטוריה האנושית קליפה לא עבה של תרבות, חוק ועקרונות הומניים (עושה רושם שכל סכסוך מזויין ולו השולי ביותר, מצליח לסדוק קליפה זו). אם תצליח בעזרת לימודי ההיסטוריה להסביר לתלמידיך עד כמה שבירה הקליפה הזו, אולי תצליח גם להסביר להם מדוע כל כך חשוב לשמור עליה. עם האידיאולוגיות הפוסט-מודרניות של פופר, אנו נשארים רק עם מערכות אידיאולוגיות מתנגשות וכפי שכבר אמרתי סביר להניח שלא המערכת האידיאולוגית שלנו היא שתועדף ע''י ה''רודנים'' של מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם העובדה שההסטוריה היחידה הנלמדת בבית הספר, היא הסטוריה פוליטית. לדעתי הסיבה לכך היא דווקא הנצחת עליתות, בטוענה שקודם צריך ללמד את האירועים על פי תאריכים ברורים. ניתן ללמד הסטוריה מנוקדת המבט של היחיד, החריג, שינויים גאוגרפים, כלכליים וחברתיים כיוון שכל אלו משפיעים ומעצבים הסטוריה. נכון להגיד כי פולחן הכוח והפוליטיקה הינם חלק גדול מן המהות האנושית, וגם את צריך ללמוד, אבל לא רק. מעשיהם של יחידים בהסטוריה כמו זאן דארק, היטלר, אלכסנדר הגדול ועוד הם גם שינו הסטוריה והם הושפעו ממכלול גורמים שונים. דווקא מבט עומק לתוך דמותו של יחיד יכול לגרום הבנה גדולה למעיו אשר שינו עולם. בקשר למגוון דעות בהסטוריה, אין הטוריה אחת נכונה. את ההסטוריה כותבים אנשים בעלי דעות ותפיסות משלהם אותן הם מביעים בכתיבה. אנו לוקחים את אותו כתיבה ומלמדים אותה כקדושה. אבל היא אינה קדושה ויש להזהר מטענות קדושה לקויות.אנו חושבים שילדינו לא יוכלו להבין את המורכבויות השונות בהסטוריה ומפשטים להם אותם וכך מחסירים את האמת- שאין הסטוריה אחת, אמת אחת אלא מגוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה רביעית וראשונה היא שכוח ניתן לכימות ולהערכה יותר משירה, ויש לו משמעות אחת- מבחן התוצאה, מי ניצח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |