בתשובה לרון בן-יעקב, 31/05/01 23:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דחיתי לכבודך את תשובתי לשעה צלולה יותר. אפשר לדעתי למצוא התאמה משמעותית בין המוסכמות ה'גבריות' לבין הגישה התכליתית בחברה המודרנית. בשם ערך התועלת, השואף למקסימום תוצרת במינימום השקעה, נמדד גם הקשר האישי ע"פ האינטרסים שהוא עשוי לקדם. הפרגון מפנה מקומו לסנג'ור, יחצ"נים מתפרנסים משמירה על קשר, ואת הניסיון הכן להתחבר מרחיקים למקומות הבילוי, כאמצעי פורקן לקראת יום העבודה הבא. דזמונד מוריס קרא למטרופולין 'גן-החיות האנושי' והיטיב לתאר את תצפיותיו על אנשים המגלים סימנים נוירוטיים האפייניים לחיות בכלוב. ההבדלה בין ביזנס לפלז'ר זרה לנפש. נסתכל למשל על תנועות הנוער. במסגרת לא פורמלית זו יש מגע שוטף בין עשרות רבות של אנשים, והיכרות אישית אינטנסיבית המצמיחה לרוב קשרים עמוקים. ואמנם חברתי מצאה אותי בתנועת הנוער ולא בביצפר. לא לשווא העיר יאיר לפיד שהפאבים נראים כמו פעולה בצופים בכיתה ח', ולא סתם שורץ האייל בסטודנטים, שהרי הרצון בחברת אדם מתנתב לו למקומות הבילוי ולרשתות התקשורת. משיחות שניהלתי עם 16 מכרים לא-דניים שלי עולה כי הרשת הצה"לית המתפתחת משמשת זירה לתקשורת לא פורמלית גועשת. קישוריות גואה זו אפשר לפרוט גם לתועלת - הרבה פחות בירוקרטיה, הבנה יותר טובה בין היחידות, צורך פחות בשירותי תמיכה נבדלים לכל זרוע. לאחרונה (1) פורסם מחקר המוכיח את תרומת הקישוריות הגבוהה למציאת בן-זוג רצוי. שירותי ההיכרויות משתדלים לחקות סביבה קישורית זו באופן מלאכותי , תועלתני משהו. שבת שלום (של הנפש) ולא סוף-שבוע (תועלתני) נעים |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |