|
הנחת המוצא שלך שהבעיה היא ''שהממשל הישראלי מעוניין לשמר את הכיבוש'', ואם רק הפלסתינאים היו מאלצים את דעת הקהל בישראל לבחור בין המשך הכיבוש לבין טבח של חפים מפשע הנוקטים בהתנגדות לא אלימה- היתה נפתרת הבעיה. היא מיתממת כי היא מניחה שהפלשתינאים הם אלו שנגררים לתגובה בעל כורחם, ושהם מעוניינים בפיתרון ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו בשלום ובטחון, בעוד שלמעשה לא רק שהם לא קידמו שום פיתרון כזה, אלא שהם עשו ככל יכולתם לטרפד כל נסיון אפילו להתקרב לפתרון, כל פעם שניראה היה שישראל מוכנה לסגת, ולוותר יותר, התגובה היתה יותר אלימות ולא פחות. כל פעם שניסו להגיע לפתרון שיביא לקץ התביעות ההדדיות, הפלסתינאים פוצצו את זה, בכל פעם הפתרון שמוצע להם הוא ויתור רב יותר מצידנו, בעוד שהם לא מוכנים לשום צעד לכיוון של שום פתרון. (אם ערפאת היה מקבל את ההצעות של ישראל בתוכנית קמפ דויד או אפילו את מה שהוצע לו בטאבה יש להניח שהכיבוש כבר היה בשלבי סיום).אלא שהבעיה היא לא הכיבוש אלא קיומה של מדינת ישראל. הטענה שמנהיגות שלהם העדיפה התנגדות לא אלימה וחוסלה, היא חסרת בסיס בלשון המעטה.
|
|