|
הסיפור המקראי אכן אינו נותן ציווי לרצוח את כל המדיינים. אבל! - ויש כאן אבל גדול -
כל זמן שזמרי העברי וכזבי המדיינית חיים וקיימים וממשיכים בגילוליהם - פושה מגיפה בעם ישראל ומפילה עשרים וארבעה אלף חללים. המגיפה נעצרת רק אחר הרצח הכפול.
כלומר, בסיפור הבלתי מוסרי הזה, בסיפור המקראי המחריד הזה - האל בקנאותו שאין לה גבול, זועם על העירוב הגנטי בין איש מעמו הנבחר לבין זרה נחותה, עובדת אלילים - ובזעמו הנורא הוא מבצע ב*עמו שלו* השמד רחב היקף. השמד העלול, עם עוד מאמץ ועוד זעם - להיות באמת לג'נוסייד -
אל, כביכול, הנוקם ב*עמו שלו* נקמה נוראה.
ואם זאת לא לגיטימציה לפיל להשתולל בחנות של כלי חרסינה, אינני יודעת מרק פירות מהו.
|
|