בתשובה לראובן, 06/09/04 12:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הם היו בסביבת פולנים מרושעים, אבל. בכל מקרה, אפשר וריאציה - האם אתה *חושב* שהם היו בוחרים לתקוף ילדים של גרמנים, אם החיילים הגרמנים היו באיזור? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלי לא תועיל לך לכלום. אתה מנסה להקיש משהו על ההבדל בין פרטיזנים פולנים לבין מחבלים צ'צ'נים בסיטואציה דומה. מה זה משנה מה *אני* חושב שהיה קורה? לכל היותר תוכל להקיש משהו עלי ובסיטואציה אחרת לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תועיל מאוד. להזכירך, אורי שאל אותי מה *בעיניי* היא נקמה חזקה יותר. הבעתי את דעתי, ורציתי להראות שאני לא לבד. אם גם אתה חושב כמוני, זה כבר חיזוק. גם לא שאלתי מה אתה הייתי עושה (אם כי גם זו שאלה טובה) אלא מה לדעתך, שיש לקוות שאינה מבוססת רק על סברת כרס, היה קורה. אפשר להניח שלפעמים מישהו יכול להגיד איך אדם אחר היה פועל בסיטואציה כלשהי, מתוך היכרות כלשהי עם האידאולוגיה/הלך רוח של אותו אדם. אם אתה לא יודע, פשוט תגיד שאתה לא יודע; גם אני לא יודע, ולכן אני שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסה שוב. אתה מנסה לשאול מה *אני* הייתי עושה לו הייתי פרטיזן בשנות ה40 בפולניה והייתי רואה חיילים גרמניים נכנסים לכפר שלי ורוצחים את ילדיי? אין לי מושג, אבל אני די בטוח שהשיקולים שלי היו משהו שאי אפשר לבטא באופן מילולי בפורום הזה ( או במילים אחרות - גודווין!). אם אתה שואל אותי שאלה אחרת : לו לפרטיזנים היתה גישה לבתי ספר גרמניים, האם היו נוהגים כמו המחבלים מצ'צ'ניה? לעניות דעתי, חלקם כן. זה אולי מוזר שאני מוכן להתחייב יותר על תשובה לגבי אנשים שאני לא מכיר מאשר על עצמי, אבל נדמה לי שלכולנו יש נקודה עיוורת כאשר אנו באים לדמיין את עצמנו בסיטואציה קשה, בדומה לזה שקשה לאדם לדמיין את מותו הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצול שואה סיפר ברדיו לפני שנים כי הצטרף בשלב מסויים לפרטיזנים, והם שרפו את משקו של איכר (פולני?) שהלשין - ובמשק היו באותו זמן שנים עשר ילדיו של האיכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא אותו דבר (ההתקפה עדיין הופנתה נגד האיכר המלשין - הילדים נפגעו תוך כדי כך, אבל לא היו המטרה עצמה) אבל בסדר, אני מוכן לקבל את זה שיצר הנקמה של האדם מכוער ומטופש עוד יותר משחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו, כנראה, שלב בו אתה מחפש את הכאב המכסימלי שתוכל לגרום לארכי-אויב שלך, וכל השאר (כלומר חפים מפשע, ילדים, אנשים מבני עמך ואפילו אתה עצמך) פשוט מאבד כל משמעות. אצל טרוריסטים מצטרפת לזה הידיעה שככל שהפשע אכזרי יותר כך הוא יזכה ליותר תהודה, ותהודה היא מטרה חשובה בשבילם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שזכור לי מאוד במעומעם שהיתה קשורה לתנועת ''הבריחה'', אבל אני לא רוצה להלעיז סתם) להרעיל את מאגרי המים של ערים גרמניות לאחר תום מלחמת העולם השניה. התכנית עצמה סוכלה, או נכשלה, אך בכל מקרה לא יצאה לפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבי קשה כאבן אני שונא אותם מעומק הלב פרוסים חיללו את ביתי, צחוקם השיכור מעמם את שכלי. ובשתי ידי אלה, אני רוצה לחנוק כל אחד מהם! אלכסי סורקוב, עיתון הצבא "הכוכב האדום", אוגוסט 1942. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחנוק את מחללי ביתו, או ילדים ששייכים לעם שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקמה היא אימפולסיביות, לא רציונליות. אולי הטרוריסטים רצו להכאיב באופן קולקטיבי לעם הרוסי ומצאו שזוהי הדרך הטובה ביותר? בהנחה שלא מדובר כאן בניסיון ליצור איזושהי הרתעה כלפי העם הרוסי. זו אולי טיפשות, אבל כן תועלתיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |