|
זה נכון שהאיסלם הסוני-עבאסי והכנסייה הקתולית היו ממסדים שאפשרו שימור מסורות חילוניות מהעולם העתיק והעברתם לתרבות המערב. אבל הן עשו זאת רק לאחר שחיסלו את כל מקורות התרבות המתחרים (הפגניים והיהודיים). בכל אופן, הדוקיום מלך-כוהן הוא המצב הנפוץ והמוכר לנו. הבעיות מתחילות כאשר צד אחד צובר מספיק כוח כדי להשתלט על הצד השני. כפי שהבין יפה כבר בן גוריון, המצב שחיילי הצבא הממשלתי נשמעים לגורמים חוץ ממשלתיים הוא בלתי נסבל. המצב בו השלטון מאפשר הקמת מעמד קצינים שאינם נשמעים לו הוא סימן ברור לחולשת השלטון. למצב כזה יש נטייה להתפתח לכיוון של משטר ברונים שודדים אשר שודדים את משאבי האוכלוסיה שלהם לצורך חיי המותרות שלהם ואינם ממלאים את הפונקציה של הנהגה וניהול חיי המדינה להם הם מתימרים (דוגמת קצין המאפשר לרס''ר שלו לנהל את העניינים). לסיום , ראוי לי להזכיר בעיקר לעצמי שההיסטוריה מלמדת בעיקר שלא צריך ללמוד ממנה יותר מדי, אבל היא יכולה לתת לנו פרספקטיבה על ענייני השעה.
|
|