בתשובה לאילן שריף, 01/09/04 20:14
לינק מאתר הכנסת על ילדי האסירים 244332
ערן בילינסקי • בתשובה לאילן שריף יום ד', 1/9/2004, 20:23
כיצד תדרג את סדר העדיפויות שעלינו להנהיג ב"זכויות" של הגורמים הבאים בבואנו להחליט על הטיפול בפשע?

1. מבצע הפשע
2. קורבן הפשע
3. משפחתו של מבצע הפשע
4. משפחתו של קורבן הפשע
5. שאר החברה

(במקרה של רצח, יתכן ויש להתייחס כאילו הקורבן הוא משפחתו של קורבן הרצח)
לינק מאתר הכנסת על ילדי האסירים 244342
עוזי ו. • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 1/9/2004, 20:50
6. קורבנות פוטנציאליים (להדגיש את קיומם באופן נבדל מקבוצה 5).
צודק 244359
ערן בילינסקי • בתשובה לעוזי ו. יום ד', 1/9/2004, 21:38
לינק מאתר הכנסת על ילדי האסירים 244373
אילן שריף • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 1/9/2004, 22:24
1.קורבן הפשע
2.קורבנות פוטנציאלים
3.משפחת הקורבן
4.הפוגע
5.משפחתו של הפוגע
6.שאר החברה

למה אתה מתייחס לרצח? מיעוט מבוטל מהעבריינים שהתגלו בשנה שעברה היו קשורים לעבירות רצח.
ראה http://www.police.gov.il/statistica_umipui/statistic...

וגם
אני מבין את הטיפול בילדי האסירים גם כהתייחסות לבעייה אנושית קשה וגם כדרך למניעת קורבנות פוטנציאלים בעתיד. ולכן יש לחברה לא רק חובה מוסרית אלא גם אינטרס תועלתי לפעול להקטנת המצוקה הזו.
לינק מאתר הכנסת על ילדי האסירים 244401
ערן בילינסקי • בתשובה לאילן שריף יום ה', 2/9/2004, 0:35
אני קצת מופתע למצוא את הפוגע לפני משפחתו והחברה. ציפיתי למצוא אותו אחרון. מדוע לדעתך זכויותיו חשובות יותר מזכויות החברה? לפי הדרוג שלך אפשר לטעון את הטענה האבסורדית שיש לכלוא את החברה ולתת לפגוע להלך חופשי (כל זמן שנשמרות זכויות הנפגע ומשפחתו) - אני מניח שלא לכך התכוונת.

איזכור נושא רצח היה טכני גרידא. מי שמת כבר אין לו זכויות (ושחררו אותי עכשיו מהנושא הדתי, בואו לא ניכנס לזה) שנאמר "מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יעירו, לא יחזירו לכאן".
זכויות זכויות 244631
אילן שריף • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 2/9/2004, 21:13
אתה יודע מה, במחשבה נוספת, אני מקבל את מה שאתה אומר. מבחינת זכויות מקומו של הפוגע הוא בסוף התור.
אבל מותר שיהיו לו זכויות? או שבדרך לצדק מותר לרמוס גם את מעט הזכויות האלה?
באופן מוזר זה הזכיר נקודה מעניינת 244646
צדק • בתשובה לאילן שריף יום ה', 2/9/2004, 22:32
הגמרא בסוטה דורשת את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" ברור לו מיתה יפה.
כתוצאה מהדרשה הגבר נהרג ערום בסקילה כדי שימות מהר והאשה מכוסה כדי שלא תתבייש.

אך כאן יש שאלה שעד עכשיו לא חשבתי עליה-
הרי החוטאים אינם רעינו כמו שהגמרא דורשת "כי תראה חמור שונאך" שונאך במצוות"?
אך אולי כיון שגזרנו עליו מיתה אנו מכפרים על עוונותיו ולכן הוא חוזר להיות רעינו?
אפשרות אחרת, ידוע כי כל המומתים מתוודים וכיון שהתוודה התכפר?

בכל אופן, רואים כי יש זכויות גם לפוגע.
הגמרא סוטרא? 244696
שועל • בתשובה לצדק יום ו', 3/9/2004, 10:51
באופן מוזר זה הזכיר נקודה מעניינת 244764
אילן שריף • בתשובה לצדק יום ו', 3/9/2004, 17:39
יש כמובן גם את ערי המקלט שלמעשה היוו את תחילתה של הגישה השיקומית. הן נועדו גם למי שביצע עבירות חמורות והחברה נותנת לו הזדמנות להתחיל את חייו מחדש, אמנם תחת מגבלות, אבל מאפשרת לו זכויות.(במדבר ל"ה י"א http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0435.htm)

התרגלנו להכניס את החברה, זכויותיה, קורבנות פוטנציאליים, פוגעים פוטנציאליים שאותם צריך להרתיע וכו'. יש גם גישות אחרות שמזכירות לנו כי במרכז הארוע הפלילי עומדים הנפגע והפוגע ולא החברה כולה. השיטה העונשית המקובלת כיום ששמה את החברה מעל וקודם גורמת לכך שזכויות הנפגע וזכויות הפוגע נרמסות או נשכחות. בדרך כלל שהפשע הוא רק בעיתון, בטלביזיה וכו' אז זה בסדר. אבל עם פתאום אנחנו פתאום קרובים לארוע פלילי, אז אם פרצו אלינו לדירה ותפסו את האשם, אנחנו לא צד בדיון. התובע מבקש עונש ללא קשר עם הפגיעה שלנו, השופט מחליט וכו'. אולי יש לנו משהו להגיד? אולי מותר לנו לקבל פיצויים?
גם מהצד השני זה אבסורדי לפעמים. יש המון עבירות שמגיעות לבית המשפט סתם. יש ויכוח גדול מאוד לגבי עבירות של שימוש מוגבל בסמים קלים, יש הרבה מאוד עבירות שהיו יכולות להגמר בפיצוי ללא משפט: אמרת משהו לא יפה לשוטר התנועה שהחליט משום מה שאתה חונה במקום אסור, זו העלבת עובד ציבור, כלב הפודל שלך נתקל בכלבה בפארק, רץ והפחיד עורך דין שעבר- זאת עבירה של אי נקיטת אמצעי זהירות בחיה. ויש עוד ועוד עבירות כאלה. בסטטיסטיקה של המשטרה הם קוראים לכל העבירות האלה עבירות על הסדר הציבורי או משהו כזה. ההגדרה הזו היא בדיוק הבעייה. אלא עבירות שאולי באופן עקיף פוגעות בחברה, אבל קודם כל הן פוגעות במי שהיה במקום.
דוגמא לכך מהמקורות שלנו:
סדר נזיקין במשנה עוסק בפגיעות השונות שבין אדם לחברו והשיטות השונות להביא לפיצוי. דוגמא לפיצוי בגין עבירת אלימות (נזיקין, מסכת בבא קמא ח, א'): "החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים: בנזק, בצער, בריפוי בשבת ובבושת". כלומר, אדם שפגע באדם אחר באופן אלים וגרם לו לנזק פיסי, יפצה אותו. על הפיצוי לכלול פיצוי כספי בגין הנזק החומרי, הכאב שנגרם, הוצאות הריפוי, השבתת האדם מעבודתו ועל הנזק הנפשי שגרם. ההדגשה כאן היא לא בנזק המוסרי או בנזק החברתי, וגם לא מתמקדים בקורבנות הבאים, אלא בנזק האישי שנגרם לקורבן ובמימדים השונים הכלולים בבחינת הנזק על מנת להגיע לאיזון מחודש ברמה הבין-אישית.
זה סוג של ענישה שנותן יחס הגון לשני הצדדים. והחברה? נדמה לי שגם החברה מוצאת תועלת בפתרון כזה.

שבת שלום
לינק מאתר הכנסת על ילדי האסירים 244750
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ו', 3/9/2004, 16:16
אם הפרדנו את הקרבנות הפוטנציאליים משאר החברה, אין משמעות לטענה האבסורדית שהעלית.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות