 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנם כמה חורים בתיאוריה שהציג בפנינו הכותב הנכבד. אנסה לעמוד על כמה מהם. 1. הוא מערבב מין בשאינו מינו. דת איננה כלכלה, וכלכלה איננה דת. כלכלה היא מדע רציונלי ביסודו, דת היא אי רציונלית מעצם טיבה. אין זה מקרה שישנם ענפים שונים של המדע הדנים בדת ובכלכלה. 2. ישנם דברים שהם מעל לחישוב קר של רווח והפסד. האידיאולוגיה של בני האדם היא מעבר לכך. לבחור להיות חרדי במדינת ישראל, זו בחירה לא רציונלית מבחינה כלכלית. נכון, יש בונוס בכך שאתה פטור מלידה משירות צבאי, אבל רוב מוחלט של החרדים חי בעוני מרוד, הם יודעים זאת, ומקבלים זאת. כלומר - הבחירה שלהם איננה כלכלית. מכאן, שהויכוח הקיים במדינת ישראל בין דתיים לחילונים איננו כלכלי: הוא אידיאולוגי. ועל כן אפשר פשוט לגרוס את כל שאר טיעוניו של הכותב: מסגרת התתיחסות שלו איננה מתאימה לנושא. 3. הכותב מוכיח בורות, וחוזר עליה שוב ושוב. התנועה הרפורמית איננה "הדבר הטוב ביותר שקרה ליהדות ב150 השנים האחרונות": הרפורמיות קדמה לציונות, ויש לה הסטוריה משלה - שאותה, כמסתבר, אין הכותב מכיר כלל. 4. הטיעונים החרדיים כנגד הרפורמים קדמו לכל המונופולים שציין הכותב. אם כבר, המונופולים העתיקו את טיעוניהם מהחרדים - ואולי, רק אולי, ראוי להרהר באפשרות שהם התפתחו עצמאית, ללא מודל כלכלי חובק-כל? 5. הכותב מוחה כנגד "שימוש אינסטרומנטלי מכוער" שעושים חילונים מסוימים בתנועה הרפורמית, אך קשה, קשה מאד, להשתחרר מהרושם שזהו בדיוק השימוש שהוא עצמו עושה בהם. מבחינתו, תפקידם לשבור את המונופול החרדי. כל דבר אחר - כמו, למשל, מה הם באמת חושבים - הוא שולי ולא חשוב. העיקר לנגח את האורתודוקסיה. מה זה אם לא "שימוש אינסטרומנטלי מכוער"? 6. הכותב אינו מבין את משמעות הביטוי "עבירות בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר", ומנסה להסיק מכך שעל פי היהדות, האדם חשוב מהאל - ולא היא. כפי שהיה יכול לומר לו כל אדם שלמד מעט ממדעי הדתות, הדת (כל דת!) רואה את האל כמרכז העולם, ואת תפקידו של האדם כשולי יחסית לאל. אבל את זה, כנראה, לא מלמדים בשיעורי כלכלה. 7. באחת מתגובותיו, כותב המחבר כי "קבורה רפורמית ונישואים רפורמיים הם נישואים חילוניים" - ובכך מראה שהוא איננו מקבל את התנועה הרפורמית כדת. אילו הייתה נתפסת התנועה הרפורמית בעיניו כתנועה דתית - ולא ככלי ניגוח נגד החרדים - לא היה כותב זאת. ממתי חתונה, שיש בה תפילה כלשהי, היא חתונה חילונית? QED. פעם, חשבו שתורת פרויד יכולה להסביר את כל התופעות האנושיות. עצוב לראות שתורה כלכלית נתפסת כעת כהסבר האולטימטיבי להתנהגות האדם. זו חזרה למרקסיזם, שלא הבין שהאדם איננו רק חישוב כלכלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן צודק מר י. גורביץ בכל אחד מטיעוניו למאמרו של מר אדמוני. אכן ניכר כי המחבר שוגה בנקודות רבות בהן נקודות של ידע הסטורי רלוונטי. אולם כותרת בסגנון המגיב, מיותרת. לעניין השימוש האינסטרומנטלי ברפורמים: מתנהלת כאן מלחמה על כל נפש. הגיע הזמן שעובדה זו תחדור לראשו של כל מי שמבין את הסכנות המאיימות על כל אחד ואחד מהטירוף החרדי (עיין ערך מדינת הלכה, וראה ערך איראן). במלחמה חברו של אוייבי הינו חברי. טענות על "שימוש אינסטרומנטלי מכוער" הינו התיפיפות מיותרת שמקומה שמור לזמנים טובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת שהוא הקדיש למאמרי הייתה ''משמרות הצביעות''. כשם שאדם מודד, כך מודדים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרולוג: ------- יוסי גורביץ' ועבדכם הנאמן מוגדרים כסופרים בכתב העת "האייל הקורא". אמנם קנאת סופרים תרבה חוכמה, אבל "שנאת סופרים" זו כבר אופרה אחרת. טוב היה עושה גורביץ' לו היה טורח להתייחס להשגותיי על קביעותיו ברשימתו שלו, או לו היה מקדיש את זמנו לבדוק ולחדד את השגותיו לגבי רשימתי. בנושא זה אין לי אלא להצטרף לשי כהן, ולומר שכותרת רשימת התגובה ("בורות ושחצנות") היא מיותרת, כמו גם הטון המתלהם של התגובה כולה. ולענייננו אנו. להלן תשובותיי לטיעוני הנגד של גורביץ': 1. דת אינה כלכלה, וכלכלה אינה דת. עד כאן, הכל בסדר. אבל כפי שכבר ציינתי, שם המשחק של מחלמת החורמה שמנהל הממסד האורתודוכסי (ולמענה התגייס גורביץ') הוא כסף - או תקציבי מסים, למי שמתקשה (גורביץ'?) לעשות את החיבור. וכסף קשור גם קשור לכלכלה. יתרה מכך, השימוש שנעשה במונחים כגון "מונופול", "שוק שירותי הדת" ו"גורם מתחרה" הוא שימוש מ-ט-א-פ-ו-ר-י. הייתי מצפה ממי שמתריע מפני בורות, שידע להבחין בניואנסים הללו. 2. לא זכור לי שטענתי שהמניע לפעולתם של האורתודוכסים הוא פיננסי-אישי. העימות הכלכלי נוגע לתקציבי המדינה - או במילים אחרות: כספי המסים שלנו שהולכים למדרשי תורה, למקוואות, להשגחת כשרות וכיוצא באלה. 3. כותב יוסי גורביץ': "הכותב מוכיח בורות, וחוזר עליה שוב ושוב. התנועה הרפורמית איננה 'הדבר הטוב ביותר שקרה ליהדות ב-150 השנים האחרונות': הרפורמיות קדמה לציונות, ויש לה היסטוריה משלה - שאותה, כמסתבר, אין הכותב מכיר כלל" - דווקא כאן גורביץ', שמתריע מפני הבורות, נופל קורבן לכשל עצמי בהבנת הנקרא. ברשימתי כתבתי (אגב, רק פעם אחת - ולא שוב ושוב) שהופעתה של התנועה הרפורמית (בישראל) היא הדבר הטוב ביותר שקרה ליהדות ב-ח-מ-י-ש-י-ם ו-א-ח-ת השנים האחרונות. שים לב, גורביץ', חמישים ואחת, לא מאה וחמישים. למי שלא הבין את הרמז (גורביץ'?), התכוונתי להקמת מדינת ישראל. כולי תקווה שאין צורך להסביר מה עניין הקמת המדינה לתרומה ליהדות. אני יכול להרגיע את מר גורביץ' ולספר שאני יודע גם יודע שהתנועה הרפורמית (אגב, אין מונח בשפה העברית או בכל שפה אחרת, העונה לשם "רפורמיות") קדמה לתנועה הציונית. אם לדייק, הרי שהיא נולדה בגרמניה של תחילת המאה שעברה על רקע עידן ההשכלה. בהערת אגב אציין, שהצורך בתנועה שתקרב יהודים למורשתם על רקע תהליכי מודרניזציה, גלובליזציה וההפתחות לעולם המערבי, המודרני והמשכיל, מקבלת משנה תוקף בימינו. מכאן נחיצותה של התנועה הרפורמית בזמננו אנו. 4. סביר מאוד שהרבנים האורתודוכסים לא שיננו את פרקי השיעור הנדון במקרו-כלכלה. סביר להניח שנחום פסה (מזכ"ל קופת חולים הכללית בתקופה האמורה - ש.א.) לא הוזעק להרצות בכנסי שיווק במלון ויז'ניץ בבני-ברק. לא היה צורך בכך. דפוס ההתנהגות של המונופול במקרים הללו הוא אינסטינקטיבי - בבחינת "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" (גם כאן, גורביץ', השימוש הוא מטאפורי. אני יודע שזואולוגיה ותיאולוגיה מלמדים בשתי פקולטות שונות). 5. ראשית, מעולם לא נכחתי בבית-כנסת רפורמי, מעולם לא התפללתי במחיצת נשים בכותל המערבי, ומעולם לא השתתפתי באף אחת מהפעילויות המגוונות של התנועה הרפורמית. לא עשיתי כן מהטעם הפשוט שאני אפיקורס. אם הייתי לוקח חלק, כאפיקורס, באחת הפעילויות - אז וודאי הייתי נוהג בצביעות, והיה מקום לחשוד בי באותו ניצול אותו הקועתי. שנית, גורביץ' טוען שלדידי תפקיד הרפורמים הוא "לשבור את המונופול החרדי... העיקר לנגח את האורתודוכסיה" - גורביץ' נגוע באותו קיבעון מחשבתי, שעל טיפוחו עמלה מערכת יחסי הציבור של העדה החרדית, ולפיו לאורתודוכסים יש איזושהי זכות אבות על היהדות. אני לא מנסה לגנוב דבר שלא שייך לי. אני מנסה לעזור לרפורמים להחזיר את חלקם שלהם. ושוב, אני רואה עצמי כצרכן שירותי דת (נישואין, גירושין, קבורה), וככזה יש לי אינטרס ברור ב"מיקוח" עם ה"סוחר" (ספק שירותי הדת). כשיש יותר מרוכל אחד בשוק, קל יותר להשיג סחורה משובחת וזולה יותר מכל אחד מהם. 6. תתפלא לשמוע, אבל חלק ניכר מהשכלתי התיכונית הוא דווקא בתחום הדת (תלמוד). את הקביעה בתלמוד, לפיה ה' עשוי לסלוח על עבירות שבין אדם למקום, אך לעולם לא ימחל על עבירות שבין אדם לחברו, שמעתי דווקא מרב אורתודוכסי (ואגב עויין את התנועה הרפורמית). הנימוק הוא שלפי היהדות, קל "להסתדר" עם בורא עולם - כיוון שבאל רחום וחנון עסקינן, וכיוון שמדובר במצוות ברורות - מצוות "עשה" ומצוות "אל תעשה", אך לא קל "להסתדר" עם בני אדם, שהיחסים אתם מלאים בשטחים "אפורים" (שאינם שחורים ואינם לבנים), ודורשים מידות של תבונה ושל רגישות. 7. קצרה היריעה מכדי לעמוד על ההבדלים בין "חילוני" לבין "אפיקורס". הצעתי לך היא שתפתח מילון ותנסה להתמודד עם ההגדרות. אפילוג: ------- אני לא רואה במרקסיזם מילה גסה, אבל תמוה בעיני שדווקא מרשימה המדברת בזכות השוק החופשי והפתוח, מאבחן אותי גורביץ' כמרקסיסט. שוב, גורביץ', השימוש במונחים מעולם הכלכלה הוא מ-ט-א-פ-ו-ר-י |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |