בתשובה לאורי, 25/08/04 3:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי אורי האם 12 מיליארד ש"ח היה תקציב הערוץ הראשון או כל רשות השידור? לגבי השידור כמוצר: מדינות משתמשות ברדיו ובטלויזיה הרשמיים שלהם בכדי לחנך את הציבור. אני יודע שזה מעצבן אותך אבל זה המצב. המדינה משתדלת להקנות לציבור ערכים. שייקספיר באנגליה, מולייר בצרפת, ואצלנו מהתנך ועד חנוך לוין. הגישה של "מה התמורה עבור מוצר" אינה תואמת את המציאות. יתכן שיש מקום לשנותה, ככלל היא שגויה. אני טוען שהמדינה גובה מיסים מכל מני סוגים, ובהם אגרה. בכסף הזה המדינה עושה מה שבא לה בהתאם לאינטרסים שחלקם תואמים את האינטרסים שלך וחלקם לא. סוגיית "למי יש יותר זכות לקומץ צופי שידורי האיכות או לציבור הרחב" כלל לא לעניין. ערוץ ציבורי אינו חייב לפנות לכל הציבור באותה מידה כשם שערוץ הכנסת לא חייב לשעשע את הצופים ולחלק להם פרסים כמו דודו טופז. יש ערוצים מסחריים ושהם ישדרו מבחינתי מה שהם רוצים בהתאם להבנתם. ""אתה/מומחים/שר ההיסטוריה/לימור לבנת סבורים שהם עוד ילמדו לאהוב אותם. כאן טמונה ההנחה שיש דברים בעלי איכות או ערך, שגם הציבור שאינו מעריך אותם ילמד להעריך אותם בעתיד"" אני חושש שאתה לא מבין את הרעיון שמאחורי שידור ציבורי. מהותית ישראל לא שונה בכך ממדינות דמוקרטיות אחרות בעולם. מעניין כמה אמריקאים מתקוממים נגד שידורי Voice of America שנקלטים כמעט בכל פינה ע"פ כדור הארץ, עלות הפעלתם אסטרונמית ומאזינים להם פחות מאחוז מהאמריקאים. שירות השידור הבריטי שמשדר במעל 40 שפות לרחבי תבל הוא דוגמה נוספת לשידור ציבורי. לגבי תפיסות: התרשמתי מהאופן שאתה מתנסח בתגובות השונות שאתה אדם דעתן ומעמיק מאד בההנתך וביכולת הניתוח. לעניות דעתי, הצורך שלך בשידור פטריוטי מצומצם מאד. אני מניח שהפסטיבל התקשורתי סביב זכיתו של גל פרידמן במדליית זהבלא הסב לך נחת מבחינת השימוש במשאבים ציבוריים. למרבית הצער (?) רוב האנשים שונים ממך בתכלית וגם הצרכים שלהם שונים. מערכת השיקולים בהקצאת המשאבים של השידור הציבורי אינה שכלתנית ומנותחת אלא גם פופוליסטית אמוציונלית מתחנפת ומתנשאת, הכל דר בכפיפה אחת. זה המצב, ואם אתה יכול לתקן, בבקשה, ואם לא אז אולי כדאי שתשלים עם זה. ולסיכום אתה צודק, אלו תפישות בעייתיות מאוד. יש לך חלופה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
" מיליארד ש"ח היה תקציב הערוץ הראשון או כל רשות השידור?12האם " 12 מיליארד שקל הוא בערך הסכום שנגבה כאגרה עבור רשות השידור. הסכום אינו כולל כמובן הכנסות הנובעות מתשדירי חסות, שקופיות חסות, פרסומות בערוצי הרדיו, הכנסות מתמלוגים, וכן הלאה. אינני יודע לאיזה גובה מגיעות הכנסות אלו. "לגבי השידור כמוצר: מדינות משתמשות ברדיו ובטלויזיה הרשמיים שלהם בכדי לחנך את הציבור. אני יודע שזה מעצבן אותך אבל זה המצב. המדינה משתדלת להקנות לציבור ערכים. שייקספיר באנגליה, מולייר בצרפת, ואצלנו מהתנך ועד חנוך לוין. סוגיית "למי יש יותר זכות לקומץ צופי שידורי האיכות או לציבור הרחב" כלל לא לעניין. ערוץ ציבורי אינו חייב לפנות לכל הציבור באותה מידה" בעיני השאלה הזו רלוונטית מאוד. טענתך היא למעשה שראוי שהממשלה תגבה כסף בכפייה מהציבור בכללו לצורך שידור שתוכנו נקבע על ידי אליטה תרבותית מסוימת במטרה שייצרך על ידי אותה אליטה. האמירה ש"המדינה משתדלת להקנות לציבור ערכים" היא לכל היותר עבודה בעיניים, שלא לומר הטעייה צינית. בפועל, זהו סוג של מיסוי רגרסיבי: לוקחים כסף מן העניים, כדי לממן את תענוגותיה של האליטה. אין שום דרך אמיתית שבה תוכל לטעון כי מר גולדשטיין משדרות הינו כיום או יהיה מחר הצרכן של סדרה על יצירת חנוך לוין ולכן, בפועל, הוא פשוט מממן את צרכיו התרבותיים של הדר' מנצור מרמת אביב. וזה לא נוגע רק לרשות השידור, כמובן. גם האופרה הישראלית, הבימה והקאמרי, התזמורות למיניהן, המחול, וכן הלאה הם, לגישתך, סוג של מיסוי הפוך: לוקחים מן העניים כדי לבדר את העשירים. "אני חושש שאתה לא מבין את הרעיון שמאחורי שידור ציבורי. מהותית ישראל לא שונה בכך ממדינות דמוקרטיות אחרות בעולם..." אני חושש שעדיין לא הבנת את המושכל הבסיסי שעוול הנעשה גם במקומות אחרים אינו מהווה הצדקה לעוול. לכל היותר הוא מוכיח שמדובר בעוול פופולרי. "ולסיכום אתה צודק, אלו תפישות בעייתיות מאוד. יש לך חלופה?" כן, לא לממן את זה. ההנחה ש"העם" זקוק לקש וגבבה ג'ינגואיסטיים היא מסוג ההנחות המגשימות את עצמן: מניחים שכך הוא > מתנהגים כאילו כך הוא > ואז זה כאילו הופך לכך הוא. הנח לרגע, לעומת זאת, שבמקום לערוך פסטיבל בינלאומי סביב הזכיה של מר פרידמן במדליה הנושא היה מאוזכר רק במדור "בשורה אחת" בעיתון, כפי שקורה במדינות עתירות מדליות, לדוגמה, כאשר מישהו זוכה במדליה בתחום זניח, לא מעניין ולא מובן לרוב האנשים. האם גם אז ניתן היה לטעון שלעם יש צורך "בשידור פטריוטי"? אני יכול לתת דוגמאות לענפים אחרים, כולל כאלו שמספר הצופים והמשתתפים בהם גדול פי כמה מאשר בשיט, שבהם זוכים ישראלים וזוכה ישראל להצלחות ניכרות לאורך השנים, אך אינם מהודהדים כלל "בשידור פטריוטי." שחמט הוא דוגמה מצויינת לכך. ההישגים המדהימים של נבחרת ישראל בשחמט זכו בקושי לאיזכור בשולי העמוד בעיתונים, למרות שמדובר בהישגים המשמעותיים והדרמטיים ביותר של נבחרת ישראלית כלשהי מבין כל ענפי הספורט (מקום רביעי, חמישי ותשיעי בשלוש האולימפיאדות האחרונות). אני מוכן להתערב איתך שאם במקום התעלמות מוחלטת הייתה העיתונות הישראלית מדווחת בכותרות ראשיות על הדרמות בבלד או איסטנבול, ראש הממשלה היה מצלצל לראש המשלחת ומברך אותו והשרה הייתה מקפצת בין הקיביצערים ומוחאת כפיים ואפילו הנשיא היה מבריק באמרת כנף אופיינית ("בשחמט, גם אני פאצר"), גם ההתייחסות של הציבור הייתה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לדיון, סתם שאלה: האם אתה חושב שיש איזושהי בעיה בדרך שבה התקשורת התייחסה לגל פרידמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אין לי ציפיות מהעיתונות הצהובה כאן כך שאין לי גם ביקורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אשעשע אותך במספר שאלות טריוויה מעניינות: א. האם ישנם גורמים המחזיקים בבעלותם עיתונים ומחזיקים בבעלותם גם אחוזים בערוץ טלויזיה שהוא מונופול באישור ובתמיכה ממשלתית? ב. האם ישנם גורמים המחזיקים בבעלותם עיתונים ומחזיקים בבעלותם גם אחוזים בחברות הכבלים, שהם מונופול באישור ובתמיכה ממשלתית? ג. מה לדעתך מידת המוטיבציה של גורמים כאלו – אם הם קיימים, כמובן – להטיח ביקורת עזה ובלתי מתפשרת בגורמי שלטון? מהי, לעומת זאת, מידת המוטיבציה שלהם לגלות פטריוטיות נאותה אל מול פני שלושת אויבינו הנצחיים: ערפאת, קאקלמאנידיס ובימבה? ד. והיה וישנו גורם המחזיק בבעלותו עיתון ושאינו מגלה פטריוטיות נאותה – מה לדעתך הסיכוי שלו לזכות באחד מהמכרזים הממשלתיים להפעלת ערוץ טלויזיה? אם יסופר לך כי אותו גורם ניגש פעמיים למכרז, כמה פעמים לדעתך הוא זכה? ה. היה וישנו ערוץ ציבורי בישראל או ערוץ רדיו ציבורי בישראל, כמה מראשיו בחמישים השנה האחרונות *לא* נמנו על מקורבי ראשי הממשלה לדורותיהם? ובשנים האחרונות? ו. כמה סקופים הפוגעים בבכירי השלטון פורסמו לדעתך במהלך 12 השנים הראשונות במחלקת החדשות של הערוץ הטלויזיוני המונופוליסטי? ז. האם מספר הסקופים הזה גדול יותר או קטן יותר מאלו שפורסמו במהלך השנה וחצי האחרונות בערוץ חדש, קטן יותר? ח. אם השבת "קטן יותר" בוודאי תוכל בוודאי לנחש אילו תוכניות של איזה ערוץ נמצאות תחת פיקוח מתמיד, כולל ביטול תוכניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב שאחרי שחיכינו כמעט חצי שנה במתח אפשר גם לקבל תשובות לחלק מהשאלות(ד', ו', וח' למשל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש ברשותך להתערב ולהשיב. התקשורת הגיבה בצורה קצת מוגזמת. כולם היו כ"כ שמחים, וזה פגע בשיקול הדעת. מצד שני הניצחון של גל פרידמן ונגינת ההמנון לראשונה באולימיאדה עשתה טוב להמון אנשים. מה רע בכך? אולי זה היה שיקול דעת נכון להתפרע קצת ולהסחף ברגשות פטריוטיים ליומיים - שלושה. להבדיל, כשאירע אסון המסוקים ונהרגו 73 חיילים שררה בארץ במשך שבוע אוירת נכאים נוראה. מכאן עולה השאלה האם התקשורת צריכה לשקף את השמחה בגין ההישג האישי, או לחילופין להפוך את האבל הפרטי לקולקטיבי? אולי התקשורת מתנהגת כשורה, וכך גם הרוב המכריע של הצופים, וקוראי העיתונים שקראו שוב ושוב את דברי המאמן, וההסברים על השייט הברזילאי שהגיע רביעי ושאר הפטפטת נטולת הערך. אולי הדפוקים בכל העסק הזה הם אנשים שמבטלים את זמנם בלכתוב סיפורים מטופשים, על ממלכות פנימיות, ולהתנצח אחד עם השני על קוצו של יוד, במקום לשבת על חוף הים לשתות בירה ולהנות מהנוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אורי התכוונתי איזה חלק מהסכום 12 מיליארד הוא תקציב "קול ישראל". אני מכבד את דעתך בנידון, אבל מתנגד לשימוש במונח "עוול" שאצלי שמור לפגיעה בתלמידי מחקר (סתם בצחוק...) לדעתי הנושא שאתה מעלה הוא חלק מסוגיה יותר רחבה של מידת הצורך באיזון בין המוטבים משימוש בכספי ציבור. בהתחשב בכך שאנשים חולים צורכים יותר שירותי בריאות מהבריאים, בשעה שכל אחד משלם דמי בריאות בהתאם לשכרו, אולי כדאי שכל אחד ישא במלא עלויות הטיפול הרפואי שהוא מקבל וגם בתי החולים (כמו אוניברביטאות מופרטות) יהיו גופים כלכליים. אולי גם את עלויות הביטחון נחלק באופן שוויוני יותר, למשל בין תושבי המרכז והפריפריה. בהנחה שתקציב משרד החינוך הוא כ-20% מתקציב המדינה מבזבז לריק אדם שאין לו ילדים חמישית מהמס שהוא נאלץ לשלם. לא חבל?! ולסיום: למה המדינה מעודדת עליה ותומכת כלכלית בעולים בכספי המיסים שאני משלם, במקום להשתמש בהם לשיפור השירות שאני מקבל. ולמה שהמדינה תבזבז כסף של משלמי מיסים כדי שאני ישלים את לימודי התואר השלישי על חשבונם, ובעלות נמוכה בהרבה עבורי, מהעלות הריאלית?. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התכוונתי, איזה חלק מהסכום 12 מיליארד הוא תקציב "קול ישראל"" אין לי מושג. נדמה לי שקול ישראל מאוזן פחות או יותר מבחינה כספית בזכות הכנסות מפרסום, כך שהתשובה היא, כנראה, אפס." "לדעתי הנושא שאתה מעלה הוא חלק מסוגיה יותר רחבה של מידת הצורך באיזון בין המוטבים משימוש בכספי ציבור." הסוגיה הזו היא למעשה עניין של מתן דין וחשבון מפורט מטעם המדינה למשלמי המסים, והקניית יכולת למשלמי המסים לקבוע איך יוצאו כספיהם, על בסיס דוחות ביצוע מן העבר. בוא נניח, לצורך ענייננו, שמערכת המיסוי הקיימת תיוותר בעינה בקווים כלליים, אך במקום השיטה הקיימת של "שלם ושכח" יוכל כל אזרח לקבוע את אופן חלוקת הכסף שהוא משלם. נניח לצורך העניין כי חלק מסכומי המסים יוקצה מראש לצרכים שאין בלתם (תשלום חובות ותקציב בטחון) אך כל השאר יוקצב בהתאם לשיקול דעתו של האזרח. לדעתי, בגישה כזאת, יתקיימו שלושה ערכים חשובים מאוד לדמוקרטיה אמיתית: ראשית, מקבלי הכספים מהמדינה יהיו חייבים בדין וחשבון לא למשרתי הציבור (פקידים ובעלי השררה) אלא לאדון עצמו, הציבור. זה יעודד שקיפות, ומתן דין וחשבון מפורט ויעודד ניהול שקול ונבון. שנית, הדבר יאפשר למשלם המס שותפות טובה ומלאה יותר בהכרעות הנוגעות לגורלו – לא רק פעם בארבע שנים, אלא בכל שנה ולמעשה, לאורך כל השנה. שלישית, נוכל להפטר אחת ולתמיד מהרעיון הכוזב והכושל של "שלטון המומחים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאורי כותב "12 מיליארד ש"ח", הוא מתייחס להוצאות מ-1992 ועד היום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |