 |
|
 |
||
|
||||
 |
צר לי, אבל ההתייחסות לטענות ולאבחנות של הכותב כ''מתמטיקה של הפוליגמיה'' אינה במקומה. נכון שהמאמר מתובל בנתונים ''סטטיסטיים'' ונכון שסטטיסטיקה קשורה קשר הדוק למתמטיקה (למעשה - כשמדובר על הסקה סטטיסטית ועל מדגמים, אבל לא כשמדובר על נתונים כגון אלה שמופיעים במאמר, שמבוססים פשוט על ספירה). בכל זאת - כדי להתיימר לטעון שיש ''הגיון מתמטי'' במשהו (מלבד המתמטיקה עצמה) ראוי לפחות להציג מודל מתמטי של אותו משהו, ולשאוב ממנו איזושהי תובנה לגבי מה שהוא מתאר. אם, למשל, הכותב היה יוצר מודל מתמטי המסביר את הווצרותן של תופעות חברתיות הנסקרות במאמר (הלחץ על נשים להינשא, העובדה שבד''כ בן הזוג מבוגר מבת-זוגו), היה אפשר אולי לדבר על ''ההגיון המתמטי של''. אבל המאמר, בסופו של דבר, מתאר מצב סוציולוגי-אנתרופולוגי קיים וסוקר מצבים אפשריים אחרים, תוך הסברים מתחום הסוציולוגיה-אנתרופולוגיה לקיומם או לאי-קיומם. יש למאמר ערך בפני עצמו, הוא מעורר עניין ומחשבה, אבל הוא יכול לעשות זאת באותה מידה מבלי להיתלות באילן המתמטיקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק הבנתי מה אוכל אותך. המודל המתמטי, ואני לא מתמטיקאי, הוא: 1. קבוצה A באוכלוסיה הנבדקת גדולה מקבוצה B. 2. מסיבות חברתיות כל פרט בקבוצה A רוצה להתחבר לפרט בקבוצה B, וכל פרט בקבוצה B רוצה להתחבר לפרט בקבוצה A. 3. בשל משפט 1, משפט 2 אינו אפשרי. לכן הפרטים בקבוצה A עושים ויתורים מפליגים בכדי להתחבר (מתחילים בנסיונות החיבור מוקדם ככל האפשר, מתפשרים על איכות הפרטים בקבוצה B ועוד). 4. באוכלוסיות מסויימות הפתרון הוא שחלק מהפרטים בקבוצה B מתחברים אל יותר מפרט אחד בקבוצה A. 5. באוכלוסיה שלנו פתרון 4 אינו קביל. 6. התזה היא שאם פתרון 4 יתקבל, הבעיות המוצגות ב-3 ייעלמו. יותר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר לא אוכל אותי, אפילו לא זה שאתה לא מתמטיקאי. טל כהן כתב למטה למה ה"מודל" רחוק מלהיות מדוייק, אבל הטענה שלי היא שגם הוספת המספרים 1-6 לא הופכת את הטיעון (שיש בו מן ההגיון) למודל מתמטי. המתמטיקה לא תורמת כאן דבר להצגת המצב או להסקת המסקנות או לניבוי. בפרט, "התזה" (סעיף 6) איננה משפט מתמטי "אם 4 אזי לא 3", שאתה מתיימר לספק לו הוכחה מתמטית. זו טענה, והיא ראויה להישמע ולהידון כמו הרבה מאד טענות אחרות שנטענות פה. הצגתה כ"משפט מתמטי" לא עושה טוב - לא למתמטיקה (וזה ממש לא אוכל אותי) ולא לטענה עצמה (כיוון שלמרות הרושם שאולי קיים, היותה של טענה "נכונה מתמטית" או בעלת "הגיון מתמטי" אומרת לנו בד"כ שום-דבר על העולם). אני יכול, למשל, להרחיב את המטאפורה של "הפצה ויראלית" שנעשה בה שימוש רב בתיאור ההצלחה של ICQ, ולדבר במונחים אפידמיולוגיים, אבל זו לא תהיה עבודה באפידמיולוגיה, כיוון שלא מספיק להשתמש בדימויים ובמושגים מהתחום - צריך לעבוד עם כלים ושיטות עבודה מהתחום. במקרה של המאמר הזה - העבודה המתמטית נעצרת בתרגילי חיבור וחיסור. שוב - אין בכך כל רע, אלא אם הטענות בדבר "הגיון מתמטי" נועדו ליצור רושם של "אמת צרופה" או "טיעון מוחץ". ואם הן לא - אז אפשר לוותר עליהן. מתמטיקאי לא-אכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק. על איזה מהטיעונים במאמר היית מוותר בכדי לא לפגוע במתמטיקה ועדיין להיות נאמן למה שרציתי לומר? מהמגיבים עד כה, התרשמתי שלפחות ניסוחי היו ברורים. כתבת שספירה איננה מתמטיקה. ספרנו שתי אוכלוסיות והתברר שאחת מהן גדולה מהשניה. האם זו אינה מתמטיקה? אז מה היא? אסטרולוגיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מוותר על שום דבר במאמר, פרט ליומרה (שאולי אינה מכוונת) להיות מאמר על מתמטיקה. הדוגמא שלי עם ICQ היא דוגמא למאמר היפותטי המתיימר לעסוק באפידמיולוגיה, למרות שהוא איננו כזה. ספירת אנשים בשר ודם איננה מתמטיקה. היא עבודת-רגליים או טופסולוגיה או פענוח תצלומי-אוויר, הכל בהתאם לשיטה, אבל ניחא - נאמר שזו מתמטיקה. תרגילי החיבור והחיסור והיחס "גדול מ-" הם אכן מתמטיקה. זה עדיין לא משנה את העובדה שהטיעון הוא לא טיעון מתמטי, והעבודה איננה עבודה מתמטית (כשם ששיגור תגובה זו באמצעות מחשב אינו הופך אותה לתגובה מתחום מדעי המחשב). מה שמתחיל להיראות כהתעקשות שלך להציגם ככאלה, עלול להעלות אצלי את החשד שהגדרתם כ"מתמטיים" נחוצה לך מכיוון שאתה חושב שזה הופף אותם ל"נכונים" או "תקפים" יותר. על כל פנים, שבעתי מהדיון הזה. רק ביקשתי להאיר את עיניהם של הקוראים שאולי סומאו ע"י המילה "מתמטיקה". לא אתעקש על הסכמתם ובוודאי שלא על הסכמתך לרעיונותיי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |