בתשובה לאילן שריף, 27/08/04 7:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המסקנה המופיעה בתגובה שלך ברורה, אני הבעתי את דעתי החיובית כלפי מערכות שיקום אפקטיוויות וכך גם רוב המגיבים כאן. סלע המחלוקת שלי איתך הוא עצם ההתיחסות שלך לחומרת העבירה, אני לא יודע מה לדעתך קל כל כך בעבירות המין שביצע בני סלע לפני שהחל במסע האונס שלו. בגלל ראיה סלחנית במקרה הטוב ורשלנית או נפשעת במקרה הרע השוררת במערכת המשפט בארץ, נהרסים חייהם של מספר רב של אזרחים תמימים. לא יצא לי אף פעם לשמוע על מישהו שנתן את הדין בגין שחרור לחפשי של אדם מסוכן אשר חזר ופגע בחפים מפשע, לא שופט, לא עובד סוציאלי ולא חבר בוועדת שחרורים. לעומת זאת נפל בחלקי לרדוף אחר הרבה חלאות אדם אשר חזרו לפגוע בחברה גם לאחר שהוכיחו בכל הזדמנות שנפלה לידם כי הם טורפים מסוכנים. קח למשל אחים למשפחה ידועה מיפו אשר מבחינה רשמית מרצים עונשי מאסרי עולם בגין רציחות, עבירות אלימות ורכוש מהשורה הראשונה. אף אחד מהם לא פסיכופט ושניים מהם אפילו נעימים לשיחה בהכרות שטחית. כאשר הם נעצרים בגין פריצה נועזת לבנק מסתבר ש'לא מאסר עולם ולא נעליים'... החבורה העליזה במסגרת מאסרי העולם שלהם מבלים את רוב השבוע מחוץ לכתלי בית הכלא במה שנראה לכאורה 'מסגרת שיקומית'. במהלך חקירת הפריצה מסתבר שהדבר היחיד ששוקם הם שלדות ג'יפים ורכבים גנובים אשר עברו תחת ידיהם בתקופה בה היתה החברה אמורה להיות מוגנת מפניהם. הדרך בה מטופלים עבריינים מהסוג הזה בארץ היא בושה וחרפה. הגישה של התקשורת, מערכת המשפט ומערכת השיקום המעורפלת מעניקה להם את הידיעה כי הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. תמיד אפשר להביא בטיעונים לעונש את העובד הסוציאלי שיספר כמה קשה לאמא ושהקרבורטור נפל לתוך הרדיאטור. ובמקרה הכי גרוע? מקסימום נלך קצת לכלא לנוח בין החופשות מלאות התעסוקה... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |