בתשובה לדורון הגלילי, 25/08/04 13:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש שלוש צורות לפתרון דילמת האסיר: (1) שיטת הנבוט (או ראש המאפיה): יש עונש אם אתה פועל בצורה הלא-טובה (למשל מלשין על החבר שלך). זה לא באמת פתרון, כמובן, כי זה פשוט משנה את הדילמה והופך אותה לדילמה הרבה יותר פשוטה. אם במקום לצאת מוקדם מהכלא, אתה יודע שהלשנה משמעותה מוות, האפשרות של הלשנה כבר לא כדאית לך. מצד שני, זה יעיל למדי. (2) סולידריות. זו בעצם שיטת החינוך: אתה מנסה לגרום לאנשים לחשוב כך שטובת האחר חשובה להם כמו טובתך שלך. זה יכול לעבוד בין הורים לילדים (טובת הילד חשובה לא פחות מטובת ההורה. לא בטוח שלהפך), אבל יותר קשה לעשות את זה בין בני אדם. בגלל זה הסוציאליזם לא היה הצלחה אדירה. (3) תקשורת. אם תתאמו ביניכם מה אתה עושים, לכאורה תוכלו להבטיח את הפעולה הנכונה של שניכם. גם זה, בעצם, לא באמת פתרון - אתה פשוט מעביר את הדילמה לרמה אחרת. במקום להחליט אם אתה סתם מלשין או לא, אתה מחליט האם לשקר לחבר שלך לגבי כוונתך להלשין או לא. הדילמה נותרת בעינה1. 1 אגב, אם אנחנו כבר בנושא - במשחקי סכום אפס, כמובן, תקשורת לא עוזרת לאף אחד: אם אני יכול להפסיד 100 או להרוויח 100, ואתה תרוויח או תפסיד בהתאמה, לא ממש אכפת לי כמה תדבר על ליבי - אין לי שום כוונה להפסיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 אבל זה מה שיפה בדילמת האסיר. למרות שלא מדובר במשחק סכום אפס, ה*אינטרס* שלך הוא לדפוק את הפרטנר. מכיוון שגם אתה וגם הפרטנר שלך אנשים רציונלים, הפועלים בהתאם לאינטרסים שלהם (וכמו פוליטיקאים, לעולם אינכם טועים) התוצאה הסופית היא ששניכם נדפקים. היד הנעלמה, כבר אמרנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרת, וכבר התייחסו לזה, ואז עירבת את המשטרה בעניין בתור הצד שנדפק, למרות שדיברו על איך שהאסירים דופקים אחד את השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עירבתי את המשטרה בעניין בתור הצד שנדפק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בתגובה 242780: "(מדובר) במקרה שיעקב (המשטרה) מעוניין לקנות תפוזים (האינפורמציה), אשר שני הספקים היחידים אשר ברשותם הסחורה הם יוסי ואבי (שני האסירים שלנו). כלומר, לא ביחסי ספק לקוח, אלא ביחסים בין שני ספקים פוטנציאליים." אם תרצה להתעקש, קרא שוב את תגובה 242743 שלי, הפעם מבלי להתייחס לשאלה של אינטרס המשטרה, וחשוב האם אני מציע שם קרטליזציה. אם תרצה לפשט את העניין, במקום לדבר על דוגמת האסירים והמשטרה חשוב על דוגמת סחר הסמים (קמח עבור כסף מזוייף) שמבחינת המודל המתמטי זהה לחלוטין לזו של דילמת האסיר ה"קלאסית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דילמת האסיר היא הצגה בעייתית של המשחק, אם לומר את האמת, וחבל שהיא נהפכה לנפוצה ביותר. הצגה מוצלחת יותר היא דילמת האחו המשותף, אם אתה מכיר. או, לחלופין, ההצגה הבאה (שהומצאה, למיטב הבנתי, ע"י פרופ' דיסקין מהמחלקה בה אני לומד): אתה נהג, ועומד ברמזור בצומת סתומה לחלוטין. יש לך אור ירוק. האם אתה: א. נדחף, ב. מחכה? התוצאות האפשריות: אתה לא נדחף, אבל נהגים אחרים כן: אתה נשאר כל חייך בצומת ולעולם לא מגיע הביתה. אתה נדחף, ואחרים לא נדחפים: אתה מגיע הביתה מהר, הנהגים האחרים סובלים. גם אתה וגם שאר הנהגים נדחפים: הצומת עוד יותר תקועה, ובנוסף מישהו גם נכנס בך ומעקם לך את הדלת. גם אתה וגם שאר הנהגים לא נדחפים: הצומת מתפנה עד מהרה, וכולם נוסעים לדרכם בשלום. אין לך שום אינטרס לדפוק אף אחד, אתה בסך הכל רוצה להגיע הביתה. אבל אם תפעל כדי להגיע הביתה הכי מהר שאפשר - תסבול הכי הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מערכת חוקים חזקה ("מי שנדחף, מעקמים לו את הדלת") מסוגלת להתגבר על הבעיות שנובעות מהדילמה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. תלוי במידת האכיפה ובסבירות שאנשים מייחסים לאפשרות שזה יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) + (2) זו אותה דרך בדיוק: שינוי פונקציית הערך של המשחק, או במילים אחרות: שינוי המשחק. קצת קשה לראות בזה "פיתרון למשחק". (3) זה לא פיתרון. גם במקרה של תקשורת מלאה ותיאום עמדות לכל אסיר משתלם יותר להלשין, זו בדיוק הנקודה של דילמת האסיר. המהלך *הטוב* ביותר בכל מקרה, עבור כל אחד מהצדדים, מניב תוצאה רעה לשני הצדדים (תשלומי שיווי המשקל אינם הגבוהים ביותר עבור כל אחד מהצדדים).זה אגב, לא קשור לכך שהמשחק תחרותי לחלוטין - ובכלל, הוא לא תחרותי לחלוטין. כנראה שבמילה "פיתרון" לא התכוונת לפיתרון, אלא ל-"דרך לשנות את המשחק כך שנקודת שיווי המשקל תהיה הטובה ביותר לכל השחקנים". כל שיטה כלכלית הייתה רוצה להיות משחק כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2 זו אותה "רמאות", אבל היא רחוקה מלהיות אותה דרך. הדרכים ממומשות בצורה שונה, והן נובעות מתפיסות עולם שונות. לחתום חוזה כך שיוטלו עלייך סנקציות אם תפר אותו נראה לי קצת יותר מעשי מאשר לחנך את כל האנשים בעולם לאהוב את חברם כמוהם. גם אין ממש מה לדבר על "פתרון" למשחק. עד כמה שידוע לי, ה"פתרון" של המשחק הוא נקודת שיווי המשקל שלו, כלומר הדפיקה ההדדית. אין דרך לשנות את תוצאת המשחק מבלי לשנות משהו במשחק (ומכיוון שמתמטית המשחק הוא השחקנים ופונקצית הערך, ואת השחקנים לא נשנה, ברור שנשנה את פונקצית הערך). (את 2 אפשר לראות גם בתור שינוי יותר מהותי - השחקנים מפסיקים להיות "רציונלים", כלומר מפסיקים לנסות למקסם את הערך שלהם, אבל במקרה הספציפי הזה אפשר בקלות לשנות את פונקצית הרווח כדי שתתאים לסיטואציה החדשה הזו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ומה אני אמרתי? במילה פתרון, למעשה, התכוונתי ל"דרך להמנע מלהגיע למצב הגרוע ביותר". בסופו של דבר, הרי, לא גרעתי שום דבר מהמצב הקיים, אלא רק הוספתי לו. להוסיף חוקים ("נבוט"), בתי-ספר (סולידריות), או טלפונים סלולריים (תקשורת), זה לא בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמרת ''פיתרון'' והתכוונת ל...משהו שאינו פיתרון (במובנה של המילה בהקשר תורת המשחקים). חשבתי שאולי כדאי להבהיר שאלה דברים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דיברתי על פתרון לדילמה, לא על פתרון המשחק, שהוא אכן משהו אחר לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדווקא (1) הוא הפתרון המוצלח ביותר - אמנם, הוא "מתחמק" מהדילמה, אבל מכיוון שהדילמה הזו לא ממש פתירה, הדרך הטובה ביותר להתגבר עליה היא לא להיתקל בה בכלל. השיטה הזו, אגב, מציאותית יחסית גם אם לא חותמים בהכרח על חוזים מחייבים, וזה כי אין הרבה מקרים של דילמות אסיר חד פעמיות (היום תלשין ותצא גדול, מחר אף אחד כבר לא יעבוד איתך). (2) זו דרך כמעט בלתי אפשרית, מאחר שהיא דורשת ש*כל* האנשים יפעלו *תמיד* בצורה סולידרית. אחרת יהיה לך חלק מהאנשים שנדפקים כל הזמן (הסולידריים) וחלק מהאנשים שדופקים כל הזמן. מאחר שהדופקים מרוויחים יותר, התוצאה תהיה שמהר מאוד יצברו כוח האנשים שדופקים. אני חושב שראינו דברים בסגנון אפילו במציאות. פרט לזה, יש מספיק אנשים שיגידו לך שגם אם תצליח להשתמש בפתרון הזה, הניתוח יצליח והחולה ימות - האם אנחנו באמת רוצים חברה שבה האדם לא מייחס לעצמו יותר חשיבות מאשר לאף אדם אחר? (3), וקרוב לודאי שכאן אני אומר שוב את מה שאתה אמרת, הוא לחלוטין לא פתרון. שום כמות של תקשורת (לא מחייבת) לא תשנה כהוא זה את התוצאה של דילמת האסיר כפי שהוצגה כאן. זה אפילו לא משנה אם תשקר לחבר שלך או לא. ההחלטה שלך איך לפעול לא תשתנה כהוא זה (אם אתה פועל בצורה "רציונלית", במובן שלפיו אתה ממקסם את הרווח שלך) גם אחרי שיחות ארוכות עם הצד השני. אני לא חושב שהבעייתיות של התקשורת חסרת הערך קיימת רק במשחקי סכום אפס, אלא בכל משחק שבו שיווי המשקל הוא לא זה שבו הרווח לכל הצדדים הוא המקסימלי האפשרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |