 |
[פסקה 17 ואילך]
מלומד סורי בשם ג'אוודת סעיד ניבא כבר למראה הפעילות של האחים המוסלמים במצריים בשנות ה-50, שהשימוש באלימות מצד תנועות איסלמיות יביא להרס עצמי. מאז הוא הטיף לאי אלימות באופן עקיב (חוץ מהתקופות הממושכות שבהן ישב בכלא). בניו הסתבכו עם שלטונות סוריה בגלל סירובם לשרת בצבא, ולא ניתן להם לסיים את לימודיהם באוניברסיטת דמשק.
עוד אנשים הקוראים לאי-אלימות: כהן-דת שיעי בשם מוחמד אל-שירזי; רופא סעודי בשם חליס ג'לבי; ומלומד וסופר מוסלמי בשם חאליד חיסתני.
בעיר הסורית דריה יש קבוצה קטנה שהולכת בדרכו של ג'אוודת סעיד. במאי 2003, כשהם קיימו תהלוכת מחאה הם נעצרו ע"י השלטונות, ובסופו של דבר ארבעה מהם הואשמו בסעיף מוזר כלשהו, והם כלואים בבית הסוהר של דריה, בתנאים קשים ביותר, עד היום.
ואל הצד השני, הנפוץ יותר, של המטבע:
אתמול היה בחדשות שמאה וחמישים נשים סוריות שובתות רעב לאות הזדהות עם האסירים הפלסטינים. אולי כדאי להן לפעול קודם לשחרור הפציפיסטים בני ארצם מהכלא הסורי הנורא, שלעומתו גם בית הסוהר הישראלי הקשה ביותר הוא קייטנה.
אבל הנקודה היא- שיש פה ושם בעולם הערבי קולות אחרים. לא הרבה, אבל יש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש