בתשובה לדורון יערי, 23/08/04 10:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. המבחן הפסיכומטרי אינו חזאי מושלם להצלחה בלימודים, אבל הוא חזאי טוב (יותר מאשר מבחני הבגרות), ויש נתונים מוצקים על הקשר בין השניים. לפי הנתונים שאני זוכר, מעבר המבחן הפסיכומטרי בפעם השניה מעלה את הציון (בכ- 30 נקודות בממוצע?), וגם קורס הכנה מעלה את הציון (בכ- 20 נקודות בממוצע). זה לא שולל את הטענה שיש קורלציה בין הציון לבין הסיכוי לסיים את התואר. ב. נניח לרגע שזה אכן המצב (הציון הפסיכומטרי וציוני תעודת הבגרות מאפשרים לחזות את הסיכוי לסיים את התואר, טוב יותר מאשר הטלת מטבע). איך היית מסנן את המועמדים? (אפשר לענות "לא הייתי מסנן בכלל", או "לפי ציוני סוף שנה א"'; אני חושב ששתי השיטות פחות מוצלחות מזו הנוכחית). אגב, "לימודים עינויים" כן דורשים ציוד מיוחד ומשאבים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חושב שהדרך של לימודים בשנה א' נותנת תחזית יותר מדויקת ליכולת ההצלחה בלימודים כז זה בדיוק מה שהיא מודדת (בניגוד לפסיכומטרי שמודד מספר יכולות ומיומנויות ספציפיות). 30 נקודות בפסיכומטרי זה לא מעט, להרבה מהאנשים שנדחים זה סדר הגודל של מה שחסר, מי שחסריות לו יותר מדי נקדות בכלל לא מנסה להרשם. ב. אני חושב שכדי לשרת את המטרות שלשמן קיימת האוניברסיטה יש להכניס עוד שיקולים מעבר למידת היכולת. דברים כמו מפתח גאוגרפי, רקע אישי וכו'. ניראה לי שתלמיד ערבי, חרדי או תושב עיירת פיתוח שכן יכול לעמוד במשימה ולסיים תואר, יתן שירות טוב יותר למטרות שלשמן יש אוניברסיטה (עניין הפצת הידע ועלאת קרנה של ההשכלה) אם יתקבל יותר מתלמיד טיפוסי עם ציון פסיכומטרי קצת יותר גבוה. אותו דבר תקף גם לגבי התלמיד המוביל בתיכון קשה בעיירת פיתוח, כאן אני גם חושב שהתבלטותו על רקע תנאים קשים מעידה טוב יותר על השאיפה למצוינות והיכולת האישית מאשר ציון 740 בפסיכומטרי השלישי אחרי שני קורסים. לתארים מסויימים (משפטים, מנהל ציבורי, תקשורת ועוד) יש בסופו של דבר גם משקל חברתי. העובדה שרוב הסטודנטים הם ממגזר, רקע סוציואקונומי ומוצא עדתי ולאומי די אחיד היא בעייתית מבחינה חברתית. לגבי ה"לימודים העינויים", פרויד היה אומר על זה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב) וזאת בדיוק הסיבה שמשתמשים בפסיכומטרי. אם לא היו תנאי קבלה, אתה היית יכול לממן לסטודנט חרדי אחד את הלימודים באוניברסיטה. אולם כשיש תנאי קבלה הרי שעליך קודם כל להעביר אותו בגרות ופסיכומטרי. זה דורש שתשכנע אותו שהוא יצליח וגם דורש עוד זמן. וכך אין הרבה סיכוי שאתה תנסה לשנות משהו שלא דרך הפוליטיקאים, אשר יכולים ''לשכנע'' את האוניברסיטאות להתגמש עבור כך וכך בני חסות. וכולנו שבויים של הפוליטיקאים, עבדים נרצעים לאפסים אשר יכולותיהם הנעלות מתרכזות בעיקר בתככנות וחנפנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הלימודים בשנה א' יהיו שונים מהותית מיתר הלימודים (למשל, לימודים עיוניים ולא מעבדות), אזי הם לא יהוו מדד אמין של יכולת ההצלחה. אם, נגיד, כל הקורסים שלי בשנה הראשונה היו מסתיימים במבחן אמריקאי (שקל יותר לבדוק אותו), הייתי, בסבירות גבוהה, נושר בסוף השנה ההיא, פשוט משום שאני ממש לא מוצלח במבחנים אמריקאיים. למזלי, בכל התואר היו לי אולי שניים או שלושה מבחנים כאלו, ורק אחד מהם היה מבחן מסכם שהיווה את עיקר הציון בקורס, כך שהממוצע שלי לא הושפע משמעותית מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שלא היו לך הרבה מעבדות בשנה הראשונה. אני מציע להעביר אותן לשנה השניה ולהכניס כמה קורסים אחרים במקומם. זה הכל. נכון, יכול להיות מישהו שיצטיין בלימודים עיוניים ויכשל במעבדות. במקצועות כמו כימיה או ביולוגיה שיש בהם הרבה שעות מעבדה זו באמת בעיה אבל יש מעט מאוד כאלו. אתה יודע מה? במקצועות האלו יצטרכו לתת למועמדים גם לטעום קצת מעבדה בשנה הראשונה. אם לא יהיו יותר מידי מועמדים (אני מניח שלפחות בכימיה אין בעיה כזו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לא היו מעבדות באף שנה. אבל בכוונה הבאתי אותי כדוגמא: אני לומד תחום עיוני, ובכל זאת יהיה הבדל מהותי בין הקורסים ההמוניים של שנה א', לבין הקורסים הסטנדרטיים, וזה יפגע בחלק מהסטודנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הכרעה אחרי שנה א' היא מדוייקת יותר, אבל היא גם יקרה יותר (המחיר: שנה אבודה). אם הבחירה היתה לפי שיקולים זרים או באקראי, הייתי מסכים שצריך לשפר אותה גם במחיר הגדלת העלויות. ב. נכון. אני לא יודע באיזה היקף זה קורה, אבל יש מוסדות שמקצים מספר מקומות לאוכלוסיות "מיוחדות", מחוץ לתחרות על ציוני קבלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |