|
||||
|
||||
רגע רגע, אתה טוען שהמקור של הביטוי הסלנגי כיום "לחפש בנרות" הוא ה NR הזה שאתה מתאר למעלה, ולא "נרות" במובן המצוי של המילה ? |
|
||||
|
||||
לא, אני טוען שהסיבה שהאמירה היתה בדיחה, זה שהיא קישרה בין הביטוי הסלנגי לנרות צבאיים. |
|
||||
|
||||
שמורה לנביא צפניה. |
|
||||
|
||||
באמת ?! על זה אתה חייב לפרט. טוב אתה לא באמת חייב, אבל אני אשמח אם תעשה את זה. |
|
||||
|
||||
צפניה פרק א' פסוק י"ב: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ." זה אני או שחסרה שם יו"ד ב"ירושלים"? אין יו"ד מעל החיריק, אז לאיזו אות בדיוק הוא שייך? בדקתי, וזה אותו הדבר גם בתנ"ך של נייר. טוף, נחכה למוצאי שבת. |
|
||||
|
||||
אכן אין יו"ד, ואף על פי כן המילה נהגית כמו היום, ולא ירושלֶם. המילה "ירושלים", עם יו"ד, מופיעה בתנ"ך רק 3 פעמים. |
|
||||
|
||||
אז לאיזו אות שייך החיריק? |
|
||||
|
||||
החיריק, כמו השוק, הוא חופשי. |
|
||||
|
||||
צפניה-צופן-צפתית! |
|
||||
|
||||
הוא ביעור חמץ. מחפשים את החמץ עם נר. באמצע היום. ואז שורפים. |
|
||||
|
||||
סמוך על הנביא צפניה שהוא לא העתיק ביטויים מהמשנה. חוץ מזה, מתי בודקים את החמץ אצלכם? |
|
||||
|
||||
ולפי האגדה, דיוגנס השתמש בתרגיל כמאתיים שנה אחרי זמנו של צפניה, אבל כנראה שהרבה לפני מבערי החמץ. |
|
||||
|
||||
"אור לארבעה עשר, בודקין את החמץ לאור הנר"; מבערים למחרת. |
|
||||
|
||||
דיוגנס בכלל חיפש צדיקים. אילו מצא, רשאי היה להבעירם ללא דיחוי. |
|
||||
|
||||
וכך הוא היה משתמש בנרות ומחפש צדיקים. עד שהוא הגיע לרומניה והתחיל לחפש את הנרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |