בתשובה לרון בן-יעקב, 25/05/01 20:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רון ידידי, מובן מאליו כי כל אידיבידואל אוחז בדיעות מסויימות וסובייקטיביות, המושפעות גם ממקום שהייתו ומגוריו. דברים אשר רואים מפה עשויים להתגלות כאחרים משם, אך כוון התנועה הכללי אינו נוטה להשתנות של ממש; דומה כי לעיתים החרדה הקיימת מרצון נסיון פתירת בעיות באופן של ממש גובר ועולה על החמימות המוכרת והטובה, השורה במחוזות ההתחפרות הנפשית. אינני יודע באם הצדק עימי בשטחי טענותיי אלו, אך אני מרשה לעצמי בהחלט להסמך ולהסתמך על היגדיהם ונסיונם של רבים וטובים ממני, אשר הקדישו ימים כלילות לבעייה כללית נוכחית זו, ואשר הגיעו למסקנות מסויימות בנדון. יכול בהחלט להיות, כי שורש הבעייה נעוץ במבנה החברה הישראלית-יהודית, אשר בנוסף לבעיית הסגרגציה הידועה נוטה להעניק בקלות דעת וראש הגובלים בהפקרות של ממש דרכון ואזרחות יקרי ערך - דבר המחייב לשלטון שוויון החוק לשיטת פילוסופיית הדמוקרטיה, והגורם לקמצנות של ממש בחלוקתם, קבלתם ונתינתם של דרכוני העולם החופשי. יכול להיות בהחלט שמדינת ישראל טרם הבינה והפנימה פרט חשוב זה, ועל כן יש להבינה אף בנקודה זו, כפי שיש להבינה מזה חמישים ושלוש שנים על כל צעד ושעל - ממש כפי הנסיון להבינה באחיזתה המבהילה בשטחיה הכבושים, כמעין ילד מתבגר הסובל מפיגור שכלי, והמסרב בכל תוקף להפרד מצעצוע חלוד ומרעיש הנגרר על ידו לכל אורך רחובות השכונה. מישאל זה הולך ומתגלה כבמה, אמנם לגטימית לשיטתה, להבעת רצון כן ומפורש להגבלת זכויותיהם השונות של אזרחים המרוחקים טכנית מהוויית המתרחש, לא כל שכן הבעת רצון מסויימת בשלילתה האולטימטיבית של אזרחותם, מנימוקים שונים ומשונים - אך על ציבור המגיבים להבחין ולהבין, כי עוגה זו אינה ניתנת לאכילה ולשמירה במיקרה זה כבמיקרה השטחים; גודלו של דיסונאנס רעיוני זה מהווה אבן פינה בדרך הארוכה-קצרה לסיום המצב הדמוקרטי ב'דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון' כהגדרתה ולשיטתה. שלך אלכסנדר מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |