 |
|
 |
||
|
||||
 |
טרם מוניתי לאפיפיור (אני עובד על זה), ועל כן לצערי עדיין אינני אל-שגג בענייני תיאולוגיה. אני מציג את עמדתי, שהיא, לדעתי, העמדה הסבירה והעקבית ביותר, בנושא הזהות היהודית. אתה רשאי לחלוק עלי, כמובן, אבל הייתי רוצה לקבל ממך תוכן חיובי, לא דתי, למילה "יהודי". אם אין באפשרותך לעשות כן, נראה לי שעמדתך איננה לוגית. אתה רשאי, כמובן, להכריז על עצמך לא רק כיהודי, אלא גם כמשיח, אבל יש לי בעיה עם אנשים שאינם מסוגלים לנמק את עמדותיהם. למיטב הבנתי, ילדים בגיל שמונה ימים עדיין אינם מסוגלים לדבר, ועל כן נראה לי שברית המילה שבוצעה בך בוצעה ללא הסכמתך. כיוון שאף אחד לא שאל אותך לדעתך, אין לאקט הזה - ברברי ככל שיהיה - כל משמעות. אה, כן: שמי מאוית גורביץ, לא גורביץ'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כדי שלא תהיה לך שום בעיה, אנמק את דברי... אני מגדיר את עצמי כיהודי, וחושב שיש לי הזכות להגדיר את עצמי כיהודי, מפני שאני מאמין בזכותו של כל אדם להגדיר את עצמו לפי אמות המידה שלו. אני אישית, רואה ביהדות הרבה דברים יפים שאני מזדהה אתם, והרבה דברים שאני סולד מהם. אני לוקח את הדברים שאני אוהב, ואת אלו שאני לא אוהב אני לא לוקח. ולכן אני יהודי בדרכי שלי. הנה נימקתי. ואם נימוקי לא מספקים אותך, אנא התחשב בעובדה שהיו לי שנים מועטות מאד להרהר בהגדרה העצמית שלי, ועדיין לא גיבשתי דיעה מוצקה ועקבית. אהה כן... שלא תגיד שאני לא מתקן טעויות - גורביץ גורביץ גורביץ גורביץ גורביץ גורביץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל מאוד שוויכוח חשוב של אנשים הומאניים, מתקדמים ומשכילים חורג מנורמות נימוס וכבוד הדדי מינימליות, המאפשרות חופש ביטוי ודעה. וכעת לעניין: ישנן דרכים רבות להגדיר מיהו יהודי. אחת מהן היא דרכה של ההלכה היהודית. ע"ס דרך זו מבסס גורוביץ את טענותיו (בהגדירו יהודי כיהודי דתי, או במילים אחרות כמי שמוגדר יהודי ע"י מרבית היהודים הדתיים) והיא גם היסוד המעשי לחוק השבות, כלומר האמת שמסתתרת מאחורי חוקי מדינת ישראל. אני אינני מחוייב לקבל הגדרה זאת, ללא שום קשר להיסטוריית העם היהודי. עמים נוצרים בעולם לא מתוקף צו אלוהי, אלא מתוקף צירופי נסיבות על האדמה. נרצה או לא נרצה, במאה (וקצת) השנים האחרונות התגבש בעולם עם יהודי, עם או בלי קשר לנטיותיהם הלאומיות של היהודים הדתיים באלפיים שנים לפני-כן. הוכחה ניצחת לקיומו של העם היהודי היא קיומה של מדינת ישראל (ראה מגילת העצמאות). איך אפשר להמנע מהכינוי "עם" לקבוצת אנשים שהתאספה מכל קצוי תבל להקים יחדיו מדינה, דווקא כשהתנאים להקמתה קשים. אותה קבוצת אנשים יצרה, ויוצרת בימים אלו, תרבות משותפת, שפה משותפת, ערבות הדדית (גם אם מוגבלת), מחוייבויות משותפות (בעיקר כלפי המדינה) וכו'. אין מקום לטענה כי המשותף היום לאנשים אלו הוא רק היותם אזרחי מדינת ישראל. הלא גם יהודים (לא דתיים) שאינם אזרחי מדינת ישראל תומכים במדינה, מדברים בבתיהם עיברית פעמים רבות, מתארגנית בקהילות יהודיות (שלא על בסיס דתי-אמונתי) וכו'. אינני מכיר הגדרה טובה לקבוע היום מיהו יהודי. יכול להיות, שחוק השבות, על-אף הסלידה המיידית שהוא יוצר אצלי עדיין ממלא היטב את התפקיד הזה (הוא אמנם נועד להעניק אזרחות ישראלית אך הוא גם מוסיף לאזרחות את השיוך ללאום היהודי שיש לכולנו בת"ז). אבל ללא קשר לבעיית הכניסה והיציאה לעם היהודי וממנו, אין לי ספק, שאין מנוס אלא להכיר שאנחנו על דעותינו ואמונותנו השונות שותפים ל_עם_ _היהודי_. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |