|
||||
|
||||
אני לא מכיר את גנדי, ולא יודע איך הוא היה במציאות. אם הוא אכן תואם לנאמר עליו, אז הוא היה גם גיבור וגם מנהיג, במובן שבו אנו מסכימים עליו, והצליח גם להיות גיבור ומנהיג באופן שבו עמו תפס את המושגים האלה. על כל פנים, נראה לי שהדיון הזה גולש, ולכן אנסה למקד אותו: אנחנו מדברים על אנשים רגילים, במצבים רגילים ומזוויעים עד זרא. השאלה היא, לדעתי, איך להתמודד עם זה, ולמנוע את הזוועה, אם אפשר. לי אין תשובות. יש לי בעיקר שאלות, ומידע מדאיג מאד. |
|
||||
|
||||
התשובה היחידה שאני מכיר היא למנוע את היווצרות המצבים האלה. מי שצריך (עוד) נימוק לסיום הכיבוש, בבקשה. |
|
||||
|
||||
למה אתה מתכוון באמירתך: "מצבים רגילים ומזוויעים עד זרא"? האם מצבים אלה הם הזוועות שאנשים מצאו עצמם עושים בצפון קוריאה? האם אלה החיילים מהכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר במעריב? או אולי, אלו החיים הרגילים: הקימה בבוקר, היציאה לעבודה, ארוחת יום שישי... אותם אנחנו חיים, כאן בישראל במאה ה-21? או אולי כוונתך אחרת? |
|
||||
|
||||
התכוונתי ספציפית למצבים שבמחסומי צה''ל. אם כי הם לא הדוגמה היחידה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |