בתשובה לewilde, 24/05/01 13:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהתכוונת לחכים בלאווי, שכנראה אירגן את חיסלו של אסד סיפתאווי בשנת 1994. לא טענתי שערפאת נולד אתמול – טענתי שיש מאבק שאנו לא מודעים לו בתוך הרשות ובגופי האופוזיציה על דמותה העתידית של הרשות. נכון, ערפאת שולט במוקדי כוח רבים, אבל כמו שטענתי במקום אחר, גם דיקטטור לא יכול לשלוט לבד ולעשות מה שהוא רוצה. ניקח לדוגמא את האמירה של עימד פלוג'י. האם היא משרתת את האינטרסים של ערפאת בעת שוועדת מיטשל ממשיכה בחקירותיה (זה היה הקונטקסט, אגב)? לדעתי לא. היא מטילה את האשמה בפריצת המהומות על ערפאת במקום על אריאל שרון (מי יודע, אולי האמירה הזו אפילה הובילה לדו"ח המרוכך יחסית כלפי ישראל). האם הטלת האשמה על ערפאת משרתת אותו? גם כאן נראה לי שהתשובה היא לא. ערפאת רוצה להגיע למצב של בינאום הסכסוך בטענה שישראל פוגעת בפלשתינים והם זקוקים להגנה בינ"ל, אולם דו"ח שמטיל את האשמה על ערפאת מוציא את העוקץ מבקשה כזו. לכן, לדעתי, האמירה נוגדת את האינטרסים של ערפאת, וגרמה לו נזק. האם עימד פלוג'י עדיין בחיים? כן. גם ערפאת לא יכול לעשות הכל. אשר לחמאס, אתה יכול לפרט 6 פיגועים גדולים בתוך הקו הירוק? אני זוכר בעיקר סיכולים (האחים עוודלה ו"המפעל" ותיקי המסמכים) התזה עיקרית שלי מול דב היא שברשות ובאופוזיציה יש מספיק אנשים שירוויחו והרוויחו מקשרים עם ישראל ובנוסף להם אחרים שמתנגדים לדיקטטורה של ערפאת, ומתוקף הכלל שהצעתי (ודוב סרב לקבל) הופכים לתומכים ברעיון סיום הסכסוך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי קרובה יותר לשלך מאשר לזו של דוב. אני משוכנע שיש אנשים רבים שמתנגדים לערפת. אך יש לי מספר הסתייגויות קריטיות, וזאת *בהתעלם* מחוסר היכולת שלי להשתכנע ממגדלי הקלפים שאתה בונה במסגרת הפוליטיקה הסמויה מן העין, זה נושא אחר שאתייחס אליו בפעם אחרת אם תרצה. קודם כל מפריע לי חלק ניכר (אם כי לא כל) מההקבלות שאתה עושה בין דברים שקורים בפוליטיקה הישראלית לבין דברים שקורים בפוליטיקה של הפלסטינים. את הפוליטיקה של הפלסטינים ראוי להשוות לפוליטיקה של ארצות ערב, או יותר נכון, לפוליטיקה של המשטרים בארצות ערב *טרם* ובתחילת עלייתם לשלטון. (ספר מומלץ בנושא: "אסד", ספר הביוגרפיה של אסד, כמובן "ברח" לי שמו של המחבר, אך בחנויות הספרים הפופולריות הוא היחידי, אז אולי אתה יודע על מה אני מדבר). צריך להבין שהחוקים שם מאוד שונים מהחוקים שבפוליטיקה המערבית. בישראל אף פוליטיקאי לא נתון בסכנת חיים מצד פוליטיקאי אחר (מצד פעילים משוגעים אולי כן), העתיד של הפוליטיקאי תלוי בפופולריות שלו, ובסופו של דבר בתוצאות של בחירות. גם כאשר סידר ביבי לאיציק את משרת שר הביטחון זה לא היה קורה אם איציק לא היה פופולרי או לפחות היה בעל פוטנציאל לעבור מסך. אצל הפלסטינים שולט מי שחזק, פשוטו כמשמעו. ומי שמסוגל לשלם משכורות, זה עוזר מאוד. הבחירות הן פיקטיביות. מי שרוצה להחליף את ערפת יכל לעשות זאת רק בדרך האלימות. כידוע לך (נטען יש לומר) ברגוטי הפסיד בבחירות לעמדת המזכיר הכללי של הפתח ליריבו חוסיין אל שייך, ערפת ראה כי רע, ופשוט ביטל את הבחירות. אני מתקשה להאמין שישנם ממש בצמרת אנשים שמסכנים את מעמדו של ערפת, אם היו כאלה אז יש בכוחו של ערפת לסלק אותם, או שהוא לא מודע לסכנות, זה אפשרי מאוד, חפאז אל אסד נקט בשיטה כזו בזמנו. בכל מקרה אין לו זכות קיום לאורך זמן בלי זה. ועוד נקודה חשובה. ארגון ארבע אמהות עשה תעמולה במשך שנים עד שלבסוף קנה את לב הציבור, והפולוטיקאים התיישרו בהתאם. לעומת זאת, פוליטיקאי פלסטיני שרוצה נניח להגיע לפתרון הסיכסוך עם ישראל, לא יעזור אם יביע דעות בפומבי על מנת להשפיע על דעת הקהל וכך לפגוע בערפת. כך שהבעת דעות פומביות במקום שדעת הקהל לא יכולה להחליף שלטון/דרך היא חסרת כל טעם. במיוחד כשהשליט עושה לעצמו פולחן אישיות, הוא לא צריך לשכנע אף אחד. ולכן אני נוטה יותר להאמין שרוב ההתבטאויות האלה, במיוחד של הבכירים ביותר, הן חלק ממערכת ההסברה הפנטסטית של ערפת. ------------------- 19 יולי 98 מכונית תופת בירושלים 27 אוגוסט 98 מטען חבלה באלנבי ת"א 24 ספטמבר 98 מטען בתחנת אוטובוס בירושלים 19 אוקטובר 98 פיצוץ רימונים בתחנה המרכזית בבאר-שבע 5 ספטמבר 99 שני פגועי מכוניות תופת בחיפה ובטבריה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |