239731
שיר טוב רק שלא הבנתי אותו כל כך טוב. למה הסוף עם הגופות קשור למין רובוטיזציה של החיילים בתחילת השיר.
(רובוטיזציה סטנדרטיזציה ובטעם מסויים: שמרני, אירופאי אולי גרמני?).

אשמח לקבל הסברים
בעולם ביורוקרטי אין מרחב תמרון לרגש הפרטי 239743
אכן השיר מבטא גם סטנדרטיזציה. הצבא הוא גוף שפועל באופן ביורקרטי ע"פ פקודות קבע. לכל שאלה יש תשובה מוכנה בצורת תקן מוגדר מראש. והעקרון הזה חל על הכול - מפרטים שוליים הנוגעים לתספורתו של החייל ועד להליכי קבורתו. ההצמדות לנוהלים מבטלת כל מרחב תמרון לאינדיבידואליות ולרגש הפרטי. היא משטחת הכול, שכן היא מקנה לכל הדברים אותו ערך: ההתאמה לתקן. אפילו צער על מוות ואובדן מתבטל כי הוא נפרט לפרוטות ביורוקרטיות קטנות.
תגובה ל''האייל הספרותי'' 239854
תודה על ההסבר. הקושי שלי היה כי נראה היה לי שהמשורר יוצר קשר סיבתי בין הנהלים שיוצרים רובוטים לבין המוות וזה לא נראה לי הכרחי. אבל ההסבר שלך מאיר את זה כרשימה אחת של נהלים ונותן לשיר אחידות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים