בתשובה לאורי, 10/08/04 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסוציאליזים/קומוניזים הלאמת הכלכלה הוא רק חלק מתכנון המערכת הכלכלית להתפתחות וצמיחה. יושבים המתכננים שבעקרון צריכים להבין בכלכלה וצמיחה, ומרכזים את כלל הכוחות במשק לכיונים החדשים. הריכוז נעשה ע"י הלאמה, ובניית המשק ע"י תוכניות חומש. המערכת הקומניסטית אכן כושלת בעיקר מסיבה זו, עדיף לתת לכלל הגורמים במערכת להשתתף בפיתוח העצמי, ובכך ליצור מסה קריטית שלמה של צמיחה כלכלית. בזמנים מסוימים (בעיקר מלחמות) עם זאת המערכת הסוציאליסטית של תכנון מלמעלה הייתה לא רעה בכלל. כך לדוגמא הפכה גרמניה במלחמת העולם הראשונה למדינה מתוכננת, כלכלת בריטניה במלחמת העולם השנייה הייתה מתוכננת, וכמובן ברית המועצות במלחמת העולם השניה קיימה מערכת מתוכננת אשר הייתה יותר מוצלחת מהמערכת הגרמנית. בעיראק של סדאם חוסיין כל הגורמים האלה היו חסרים. המדינה הלאימה אבל לא בנתה מערכת של תכנון ובניית כלכלה. לא היה כאן שום סוציאליזים, רק אקט של רודנות הנמשך עד הפלת המשטר. הסיבה לכך היא פשוטה, בעיראק אנשים לא הבינו מה זה סוציאליזים אמיתי כך שתפיסת העולם שלהם נשארה מסורתית, הם קראו לעצמם סוציאליסטים כדי להחשב למודרניים, ולכן, הלאמת הכלכלה הפכה להיות רק אמצעי נוסף של הרודנות המסורתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. "בסוציאליזים/קומוניזים הלאמת הכלכלה הוא רק חלק מתכנון המערכת הכלכלית להתפתחות וצמיחה. יושבים המתכננים שבעקרון צריכים להבין בכלכלה וצמיחה, ומרכזים את כלל הכוחות במשק לכיונים החדשים..." זה ממש לא משנה. אם אתה מצמצם את התורה הסוציאליסטית לעיקר אחד, הלאמת אמצעי הייצור היא אותו עיקר. וכמובן, מרגע שהלאמת את אמצעי הייצור, אין דרך אחרת לבד מתכנון ממשלתי של כל המערכת הכלכלית. לענייננו אין זה משנה אם הבעת' ידעה מה לעשות או אם עשתה זאת. ב. אינני יודע מה מהות "לתת לכלל הגורמים במערכת להשתתף בפיתוח העצמי" כאשר אמצעי הייצור מולאמים. האין זה דבר והיפוכו? ג. "בעיראק של סדאם חוסיין כל הגורמים האלה היו חסרים. המדינה הלאימה אבל לא בנתה מערכת של תכנון ובניית כלכלה. לא היה כאן שום סוציאליזים, רק אקט של רודנות הנמשך עד הפלת המשטר. הסיבה לכך היא פשוטה, בעיראק אנשים לא הבינו מה זה סוציאליזים אמיתי כך שתפיסת העולם שלהם נשארה מסורתית.." אותם דברים אפשר לומר על ברית המועצות, סין או קובה. האם בסין הבינו מהו סוציאליזם אמיתי? האם בקובה הבינו מהו סוציאליזם אמיתי? ההבדל היחידי שאני יכול להבחין בו הוא במידה שבה אימוץ סיסמאות קומוניסטיות/סוציאליסטיות נראה משתלם לעריץ אחר זמן. ממילא הסוציאליזם מוביל לאותה תוצאה ומעלה אותו סוג של אנשים לשלטון בכל מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יש תכנון, ולפעמים אין, ברוסיה היה תכנון ובעיראק לא היה תכנון, ההבדל הקטן בין הלאמה של רודנות גרידה שאיננה מתקדמת לשום מקום לבין סוציאליזים היוצר תוכנית כללית לחברה. לתת לכלל הגורמים להשתתף בפיתוח עצמי הוא כמובן כלכלת שוק קפיטליסטית אשר על ידי הביזור יוצרת התקדמות כללית, כפי שהסביר הייק. "האם בסין הבינו מהו סוציאליזם אמיתי?" כן, בהחלט. גם בקובה. בשלושת המדינות האלה הבינו כי המערכת הכלכלית מטרתה לקדם את החברה כולה. הקידום היה מגושם ומטופש אבל הייתה הבנה של הכיוון. בסין נעשה מאמץ מרכזי להאכיל את כלל האוכלוסיה ולבנות תעשיה מודרנית (חוץ מתקופות טירוף הדעת של מאו שעלו להם ב50 מיליון אנשים). ובקובה נבנתה מערכת חינוך ובריאות מודרניות. בכל שלושת המדינות, הסוציאליזם נכשל בגלל עמידתו על כרעי תרנגולת אבל הוא היה קיים כשיטה מערכתית שכללה יותר מאשר העריץ המקומי. בעיראק לא היה כלום לעבר בנייה של החברה בצורה טובה יותר, העריצות התקיימה בשביל עצמה כאשר ההלאמה רק מהווה סעיף מאותה עריצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "לפעמים יש תכנון, ולפעמים אין, ברוסיה היה תכנון ובעיראק לא היה תכנון..." כוונתך הייתה כמובן לטעון שבברית המועצות היה תכנון לפי הצורה שבה *אתה* מגדיר תכנון. לטעמך, תיכנון במדינה סוציאליסטית הוא פעולה מאורגנת ליצירת שיפור או שינוי מסוים (לדוגמה, תיעוש). טענתי היא שתחת משטר סוציאליסטי התכנון האמיתי היחידי הוא לשימור העריץ על מכונו. כל התוכניות האחרות הן רק העמדת פנים שנועדה לשרת את התכלית הבסיסית הזו. במובן זה, גם בעיראק וגם בברית המועצות היה תיכנון ויעילותו הייתה דומה למדי. השגיאה שלך כאן נובעת מכך שאתה חושב על תכנון במונחים שהקומוניסטים ניסו להטמיע. היינו, שאכן *הייתה* כוונה לשפר את המצב ולא רק לשמר את כוח העריץ. ב. "לתת לכלל הגורמים להשתתף בפיתוח עצמי הוא כמובן כלכלת שוק קפיטליסטית אשר על ידי הביזור יוצרת התקדמות כללית, כפי שהסביר הייק." לא הבנתי. איך יתכן "תכנון" לצד "כלכלת שוק קפיטליסטית." זו סתירה במונחים. ג. "כן, בהחלט [בסין הבינו מהו סוציאליזם אמיתי. א.ר.]. גם בקובה. בשלושת המדינות האלה הבינו כי המערכת הכלכלית מטרתה לקדם את החברה כולה. הקידום היה מגושם ומטופש אבל הייתה הבנה של הכיוון... הסוציאליזם נכשל בגלל עמידתו על כרעי תרנגולת אבל הוא היה קיים כשיטה מערכתית שכללה יותר מאשר העריץ המקומי." כפי שציינתי קודם, אני חולק עליך לחלוטין כאן. אין ספק כי כוונותיהם של הקולקטיביסטים בסין ובקובה הייתה לשפר את המצב (בכך אני מסכים איתך), אבל הסוציאליזם, כאידאולוגיה, מוביל באופן הכרחי לעליית רודן (או קבוצת רודנות) שמטרותיו הן שימור רודנותו. כלומר, בניכוי חמש השניות הראשונות של שכרון האושר המהפכני, התוכניות והמערכת הכלכלית נבנו למטרת שימור כוח העריץ. כלומר, אם הסוציאליזם מוביל באופן הכרחי ומהיר להיווצרות רודנות ואם מטרות הרודנים הן שימור רודנותם, הרי שמטרת הסוציאליזם, בניגוד להכרזותיו, היא ליצור רודנות ולשמרה. עירק=סין=קובה=ברה"מ. מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסתכל על התוצאות הברורות: חינוך: בברית המועצות נבנתה מערכת חינוך כללית בין הטובות בעולם אשר שינתה את פני הנוף האנושי מחברה נבערת למשכילה. בסין כמעט נעלמה האנאלפבתיות לחלוטין ונוצרה חברה ברמה משכילה למחצה. בקובה נבנתה מערכת חינוך כוללת שכללה את כלל האוכלוסיה עד גיל 18. בעיראק לא חל שום שינוי ואחוז האנאלפבתים נשאר כשהיה. בריאות: בברית המועצות זכתה האוכלוסיה למערכת בריאות כללית אליה היו שייכים כלל האוכלוסיה. עובדה שהעלתה את תוחלת החיים לרמה מערבית עד תחילת קריסת השיטה הסובייטית בשנות השמונים (כיום היא בין הגבוהות בעולם, בעיקר בגלל האלכהוליזים). תמותת תינוקות עם זאת נשארה ברמה מערבית.http://www.who.int/country/rus/en/ בסין ירדה תמותת התינוקות לרמה מערבית ותוחלת החיים עלתה חדות.- http://www.who.int/country/chn/en/ בקובה נבנתה מערכת בריאות כלל אזרחית מעולה כפי שאפשר לראות כאן: .http://www.who.int/country/cub/en/ בעיראק לעומת זאת דבר כמעט לא נשתנה בין בתחום של תמותת תינוקות ובין בתחום של תוחלת חיים בו חלה עלייה מתונה:http://www.who.int/country/irq/en/ מהנתונים נראה כי אם במדינות הסוציאליסטיות נבנו מערכות כלל חברתיות אשר בנו חברה מודרנית, בעיראק נשארה החברה מסורתית ולא מפותחת. לא נראה לי כי בניית המערכות החברתיות האלו נועדה לסייע בשליטה הרודנית של העריץ, נראה לי יותר כי הם באו לבנות חברה מודרנית מתקדמת כפי שהם אכן עשו. גם מערכת התכנון הסוציאליסטית ניסתה לעשות זאת בדרכה המגושמת והמטופשת. דווקא בעיראק, נראה לי, מטרת המערכת הייתה לקיים את הרודנות ולכן היא לא השקיעה בפיתוח העם (כמו כל טירניות במהלך ההיסטוריה). ולכן עיראק לא מקיימת שיוויון לשאר המדינות הסוציאליסטיות ואין משל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "בברית המועצות נבנתה מערכת חינוך כללית בין הטובות בעולם אשר שינתה את פני הנוף האנושי מחברה נבערת למשכילה. בסין כמעט נעלמה האנאלפבתיות לחלוטין ונוצרה חברה ברמה משכילה למחצה. .18בקובה נבנתה מערכת חינוך כוללת שכללה את כלל האוכלוסיה עד גיל" הטעות הבסיסית שלך כאן היא שאתה משווה דבר לאותו דבר. כלומר, אתה משווה את מצבה של ברית המועצות לפני המהפיכה הקומוניסטית והיום, השוואה שאין לה כל ערך בפני עצמה. ההשוואה הנכונה תהיה עם מדינות מקבילות ברמת הפיתוח שלהם בתחילת המאה, שלא היו נתונות תחת משטר קומוניסטי, במטרה לראות להיכן כל אחת הגיעה. לדוגמה, אם נציב מול ברית המועצות מדינות מפגרות אחרות באירופה או שוליה בתחילת המאה כמו יוון, ספרד או פורטוגל – מדינות שאף הן סבלו תחת עולם של דיקטטורים – נתקשה להבחין בפלאים המיוחדים של ברית המועצות בהקשר זה. במטבע דומה, ניווכח בהבדלים לא משמעותיים בין סין לקוריאה הדרומית או הודו (אף שהאחרונה הייתה נתונה תחת משטר עם גוונים סוציאליסטיים), לבד מעשרות מליוני אנשים שמתו כדי ליצור "חברה משכילה למחצה." כמובן שאין שום טעם להשוות את השינוי במצב בקובה לזה שבהונג-קונג, למרות שבשני המקומות האוכלוסיה המקומית הייתה ברמה בסיסית דומה בנקודת הפתיחה. במלים פשוטות, כשאתה משווה את ברית-המועצות, סין וכדומה למדינות מקבילות (יחסית, יחסית) אתה רואה שהמהפיכה הקומוניסטית בכל המקומות לא הניבה שינוי מהותי בהשוואה למצב במדינות מקבילות שלא עברו מהפיכות כאלו. ובכיוון ההפוך, אם נשווה את המצב בעיראק למצב הכללי במדינות מקבילות אחרות בהן לא היה שלטון סוציאליסטי בין ארצות האיסלאם, מצבה לא יהיה רע משלהן באופן מובהק. כל זה, כמובן, מחזק את טענתי שמטרת הסוציאליזם היא שימור הרודן העומד בראש המדינה, ואין לסוג משטר זה השפעה מהותית כלשהי על ה"קידמה" של המדינה, שהיא תהליך שככל הנראה תלוי בעיקר בגורמים אחרים. לכל היותר, אתה יכול לטעון שהסוציאליזם לא חיבל בצורה קשה ביכולת לרכוש השכלה. הערה בצד: הייתי מתייחס בספקנות רבה עד מאוד לנתונים המגיעים ממדינה קומוניסטית. האם אתה מוכן לקבל שתוחלת החיים בצפון קוריאה היא 65 שנים? בכל המדינות המשתחררות מעול העריצים הקומוניסטים מתרחשת תמיד תופעה דומה: תוחלת החיים צונחת לפלא. היא לא צונחת בגלל שינוי מהותי, אלא בגלל שנפסקים השקרים הסטטיסטיים. ושוב: מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לעשות דיון על מהו בדיוק סוציאליזים לעומת ליברליזים: א. סוציאליזים- המטרה היא טובת ופיתוח הכלל. ב. ליברליזים- יצירת מצב של חירות בו הפרט יוכל לפעול בצורה החופשית ביותר. לשתי שיטות האלה כדאי להוסיף עוד מחלוקת כלכלית בין כלכלה מתוכננת ובין מנגנון היד הנעלמה: א. כלכלה מתוכננת- המערכת כלכלית בהכוונת המדינה. זה נע בין מצב קיצוני של ההון והתעשיה ביד המדינה לבין מצב מזערי של מכסי מגן על התעשיות, כשבתווך נמצאים מצבים של ההון והתעשיה ביד רכוש פרטי והכיוון הכלכלי המתוכנן ביד הממשלה אשר מכוונת את בעלי ההון להשקיע בכיוונים מסויימים ומונעת תחרות על ידי מתחרים חיצוניים וגם פנימיים.. מדינות כאלה היו, לדוגמא, גרמניה ורוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה (כאשר בתוך המלחמה הם הקצינו), וכיום סינגפור. ב. מנגנון היד הנעלמה (כלכלת שוק)- המערכת הכלכלית פתוחה לכולם כאשר היוזמות האישיות ומערכת המסחר עצמה מאזנת את עצמה. האימפריה הבריטית דגלה במנגנון זה, וכיום ארגון המסחר העולמי ורוב העולם המערבי. (כיון, שאלו שני חלוקות שונות, יכולות להווצר צירופים שונים בין האפשרויות- כך, לדוגמא, מערב אירופה לאחר מלחמת העולם שנייה קיימה מערכת מדינות סוציאליסטיות עם כלכלת שוק- מצד אחד פתיחות כלכלית, מצד שני מערכות רווחה וחוקי עבודה נדיבים במיוחד. ארה"ב של המאה ה19 מהווה דוגמא הפוכה ונדירה למדינה ליברלית עם כלכלה מתוכננת גולמית של מכסי מגן). דווקא המדינות שהבאת מהוות דוגמא למדינות עם גוון וסוציאליסטי הדואגות לרווחת הכלל. הן בנו מערכת חינוך כללית ושוויונית, מערכות רווחה וחוקי עבודה. המייחד אותם מול ברית המועצות וסין היה השמירה שלהם על כלכלת שוק ולא מעבר לכלכלה מתוכננת. מדינה יחידית, המקיימת תנועה לכיוון ליברלי זו ארה"ב, שבה מתפוררים ההישיגים הסוציאליסטים של שנות השלושים. בית ספר הציבורי נהרס, מערכת הבריאות לא קיימת לכלל, ואפילו את המס הפוגרסיבי רוצים לבטל. מאז עליית בוש לשלטון טרחו אנשיו להלחם בכל חוקי איכות הסביבה כדי לתת מקום ליוזמה הפרטית ובמקביל להרוס את איכות החיים של האוכלוסיה האמריקאית. אם ישנה מדינה המנוגדת לברית המועצות היא ארה"ב, ומדדי החיים שלה לא מחמיאים במיוחד. הכלכלה המתוכננת של ברית המועצות לפי זה היתה אמורה לפעול לטובת הכלל (כמו סינגפור), אך כיון שהיא ביטלה את מנגנון השוק לחלוטין (עליו דברתי בפסקאות הקודמות, שלא הבנת, כי חשבת בטעות שאני בעד כלכלה מתוכננת) חלה קריסה והיא נעלמה. האם ברוסיה לא קמו עריצים מגולמנים? קמו, אך המערכת בכללותה ניסתה לעבוד לטובת הכלל, ולא לטובת העריץ. וכפי שאמרתי בעיראק לא התקיים לא סוציאליזים (כלומר, עבודה לטובת הכלל) שקידם את כללות החברה, לא ליברליזים שנתן חופש לפרטים, לא כלכלה מתוכננת אשר בונה את המשק, ולא מנגנון היד הנעלמה (כיון שהמערכת היתה חנוקה באופן בירוקרטי ופרטנלסטי), אלא עריצות גרידה שהתקיימה על רווחי הנפט בשביל עצמה. ואין משל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פון מיזס – סמכות גדולה משנינו בעניין זה – הגדיר את ההבדל בין ליברליזם לסוציאליזם בצורה חדה: ליברליזם – העקרון הבסיסי והחשוב ביותר הוא בעלות פרטית על רכוש1 סוציאליזם – העקרון הבסיסי והחשוב ביותר הוא העברת אמצעי היצור מבעלות פרטית לבעלות המדינה. היחס לחיים וחירות הוא תוצר של העקרון הזה ואילו התכנון הממשלתי ומנגנון היד הנעלמה אינם יותר ממסקנה הנובעת ממנו. על העקרונות הבסיסיים הללו אפשר, דומני, להסכים. חילוקי הדיעות טמונים למעשה בשתי נקודות: א. האם הלאמת הרכוש הפרטי (אמצעי הייצור) מובילה בהכרח לעריצות. ב. האם ל"כוונות" ישנה משמעות כאשר שופטים משטר. בנקודה א', לא מסובך לראות איך הלאמת רכוש פרטי חייבת להוביל לעריצות. הלאמת הרכוש מבוססת על תפישה קולקטיביסטית לפיה רכושו של הפרט שייך לקולקטיב. מאחר והקולקטיב אינו יישות ממשית (פיסית), משמעות התפישה היא שלילה מוחלטת של חירות הפרט וזכויותיו. מאחר והסוציאליזם, בניגוד לאנרכיזם, תופש את הקולקטיב כבנוי הירארכית, המסקנה ההכרחית היא שראשי הקולקטיב הם הבעלים – במהות, גם אם לא בחוק – של כל רכוש. המסקנה ההכרחית מכך היא שסוציאליזם חייב להוביל, מראש ובהכרח, לכינון עריצות בה אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים יהיו בעלי כל הזכויות לחייהם, חירותם ורכושם של כל האנשים האחרים. שאלה ב' מורכבת יותר. קומוניסט ברה"מי לשעבר יכול לבוא ולטעון: "אולי היינו תמימים, אולי טעינו, אולי לא חשבנו על זה עד הסוף, אך כוונתנו הייתה טובה. אמנם כשאנחנו מסתכלים על זה עכשיו התוצאה הסופית בברית-המועצות ועיראק נראית אותו זבל, אבל זאת חוכמה שבדיעבד. במקור הכוונות בברית-המועצות היו טהורות, ובעיראק רק היה הפסיכופט הרודני הזה שרצה לשלוט." כלומר, הם באים ומבקשים להשפט על סמך כוונותיהם או בורותם ולא על פי התוצאות. הטיעון המשפטי הזה נשמע משכנע למדי, אך אחרי הצבת שתי הסתייגויות, אפשר לדחות אותו על נקלה. ראשית, יש לחלק את המאמינים לשתי קבוצות: פקודים ומפקדים. המוני העם בברית המועצות, אם היו נלהבים בכנות מהסוציאליזם או לא הבינו את תוצאותיו האסוניות, אינם חשובים כלל לענייננו. הם, הרי, לא הפכו לרודנים ומניעיהם או כוונותיהם אינם צריכים בדיון. שנית, בהתייחס לקבוצת הרודנים, קשה מאוד לקבוע בצורה חד משמעית איזה גורם שיחק את התפקיד העיקרי. האם סטאלין היה איש טהור כוונות שאיתרע מזלו לקבל כוח רב מדי? או שמא הוא, לנין, טרוצקי, קסטרו, מאו או פול פוט היו בעצם אנשים אכזריים ותאבי כוח שפשוט אימצו את האידאולוגיה מטעמי נוחות או משום שהלמה את הסאדיזם המוטמע באופיים. ואפשר גם לשאול: האם זה בכלל משנה? האם יש טעם בכלל בהתוויית הקו המפריד בין הרובד המודע אצל סטאלין, היטלר או מאו, שבו דבקו שלושתם באמונה שלמה בתפישה שהם "מקדמים" את עמם לבין הרובד הלא מודע שבו שכנו סאדיזם ורוע? אשר על כן, אם סוציאליזם מוביל בהכרח לעריצות, ואין חשיבות לכוונותיהם של העריצים (משום שאי אפשר לברר נקודה זו), אנו נותרים עם הטענה הראשונית שלי: אין הבדל בין סאדאם חוסיין לסטאלין או מאו, משום שכולם דגלו בתפישה השוללת חירות ומעודדת אלימות, וכולם הגיעו בסופו של דבר לאותן תוצאות בדיוק. מ.ש.ל. 1 רכוש, כהגדרתו אצל מיזס, כולל גם חיים ובריאות =================== ספרו של פון מיזס על ליברליזם: http://www.mises.org/liberal.asp ספרו של פון מיזס על סוציאליזם: http://www.econlib.org/library/Mises/msS.html, ראה במיוחד תחילת פרק 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כיון שהבאת את פון מיזיס, נתייחס לחלוקה שלו אותה פיתח האייק. החלוקה של פון מיזיס באה להצביע על המתאם הגדול בין מדינה לא ליברלית אותה הוא כינה סוציאליסטית לבין כלכלה מתוכננת המגבילה את חירות האנשים. טענה זו בראיה היסטורית היא נכונה (בעיקר ביחס למדינות הטוטליטריות) אך חלקית. במשך כל המאה ה19 וה20 התנהלה המחלוקת בין הכוחות הסוציאליסטים לבין הממסד השמרני ולעיתים אף הליברלי (שמרני בגרמניה, ליברלי במערב) לגבי מחויבות המדינה לטובת החברה. בעוד הממסד השמרני ראה במדינה כלי לסדר וביטחון בלבד, נלחמו הסוצאיליסטים למען בניית החברה מחדש בצורה טובה והוגנת יותר לכלל כולו. הסוציאליסטים היו ברובם מארכסיסטיים בהאמינם כי טובת החברה תבוטא בצורה הטובה ביותר כאשר הכלכלה תנוהל ותתוכנן ע"י החברה עצמה בנוסף למטרות הנוספות של חינוך חינם לכל, מערכת בריאות ורווחה וחוקי עבודה הוגנים. ברית המועצות הייתה ההגשמה של חזון סוציאליסטי זה (בלי חוקי העבודה כידוע). אולם עם הזמן (ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה) הבינו קבוצות מרכזיות של סוציאליסטים דמוקרטיים כי טובת החברה איננה דורשת כלכלה מתוכננת כמו מארקס והעדיפו להתמקד בבניית מדינת הרווחה המודרנית כפי שהופיעה במערב אירופה. הליברליזים מעולם לא בנה מערכות כאלו למען הכלל. הוא לא האמין בכלל ובצורך לפעול למענו ולכן אני מבין כי החלוקה הזו של פון מוזיס (עד כמה שנראתה נכונה בזמנה) איננה מתאימה להגדרת הסוציאליזים. קיים מתאם בין כלכלה מתוכננת לבין חברה סוציאליסטית אולם אין זהות ביניהם. הבעיה השניה שלך היא העובדה שבראש המדינות הקומניסטיות עמדו עריצים שנראה כאלו בנו את המערכת בשביל כוחם האישי. אולם המערכת הקומניסטית תמיד היתה גדולה יותר וכללה כוחות נוספים ואחרים. מורים, לדוגמא, אשר השתתפו במפעל הגדול של ביעור הבערות מרוסיה. האם גם הם היו שותפים בבניית עריצות? והיבסקאציה- המחלקה היהודית בנ.ק.ו..ד., האם רצתה להמשיך את שעבוד היהודים למשטר הרוסי או אולי להעלים את האופיום להמונים- הדת היהודית? ועל כן אני חוזר לטענה הנגדית כיון שהמטרות היו שונות אף ההישגים היו שונים. ברוסיה נבנתה חברה מודרנית ובעיראק נשארה החברה מסורתית ופרמיטיבית. ואין משל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, לא העלית כאן שום טענה. ההגדרה של פון מיזס תקפה לחלוטין. הנסיון שלך להפריד בין "חברה סוציאליסטית" ו"כלכלה מתוכננת" הוא מלאכותי, משום שבויתור על עקרון הלאמת אמצעי הייצור הפכו החברות שאימצו "תוכנית מדורגת" מהזן הסוציאל-דמוקרטי על הגדרת משטרם כסוציאליזם וקיבלו הגדרה אחרת (מה שמכונה "משק מעורב" או, בלשונו של פון מיזס "סוציאליזציה"). אם הבנתי אותך נכון, הטיעון שלך הוא ש"קבוצות מרכזיות של סוציאליסטים דמוקרטים" הבינו כי "טובת החברה אינה דורשת כלכלה מתוכננת כמו מארקס" ולכן בנו את מדינת הרווחה שהיא סוציאליסטית אבל בלי תכנון מרכזי. קודם כל, לא ברור לי מה הקשר של זה לדיון כאן, אלא אם כן אתה מנסה לפצל את המונח סוציאליזם לשניים: הסוציאליזם הטוב (ללא תכנון מרכזי) והסוציאליזם הרע (כן תכנון מרכזי). שנית, הטענה שלך כוללת אנכרוניזם בולט. הסוציאל-דמוקרטים לא הבינו שום דבר, הם פשוט נכשלו בהגשמת המצע שלהם – סוציאליזם בשיטת הסלמי – עד תומו. חלק מהכשלון נבע מכך שהיו ביניהם רבים שלא היו מוכנים לוותר על דמוקרטיה (אם כי היו רבים שכן, חלק נאלצו לוותר על חלקים מן ההלאמה כאשר גילו שהמדינה, איך לומר, נוטה לפשוט רגל בצורה יסודית יותר ככל שההלאמה יסודית יותר, וחלק אחר – רובם – פשוט עף מן השלטון בטרם הושלמה תוכנית השלבים. למעשה, רק בעשור האחרון, בעקבות התבוננות בתוצאותיה הרות האסון של הסוציאליזציה ההדרגתית והתעופה הסידרתית של הסוציאליסטים מהשלטון ברחבי העולם, החלה מחלחלת הבנה שעצם הרעיון הסוציאליסטי הוא הרה אסון. מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אז אתה טוען שהוא מלאכותי. אני פשוט חושב שהוא משקף את התופעה בצורה טובה יותר. כפי שהסברתי, כלל המטרות של הגורמים הסוציאליסטים היה קצת יותר רחב מאשר הפקעת הרכוש הפרטי, ומעבר למשק מתוכנן. ולכן עצם הוויתור של גורמים סוציאליסטים על רעיון המשק המתוכנן, אינו נותן להם הגדרה חדשה. לפי זה מובן מקומה של הפיסקה. הפיסקה מראה כי עניינו של הסוציאליזים היה רחב יותר מאשר הלאמת הרכוש ומעבר למשק מתוכנן, וכלל כיוון כללי של בניית החברה. ההבדל בין המדינות הסוציאליסטיות קיים במידת האימוץ של כלכלה מתוכננת לא באיכות הסוצאליזים שהיה דומה בשניהם (חיפוש טובת הכלל ולא חירות היחיד). חלק מהמפלגות הסוציאל דמוקרטיות לא וויתרו כל כך מהר על החזון של כלכלה מתוכננת (גרמניה ואולי גם צרפת) אולם במאוחר ובמוקדם (סקנדינביה) הם הבינו כי זה אינו נדרש ועברו לתמיכה בכוחות השוק. כיון שכך, בראיה היסטורית, הסוצאיליזים לא כשל אלא די הצליח. מה שכשל היה הכלכלה התכנונית בצורתה הקיצונית (של הלאמת ההון והתעשיה). כיום מדינה שבה אנשים מתים ברעב בגלל שמערכות הרווחה שלה לא קיימות, (למרות כל מפעלי החסד שהליברלים רוצים להפעיל, זה עדין לא מספיק), שבה קיים אחוז אנלפביתי גבוה ותמותת התינוקות גבוה מ30 לאלף בשנה נראית לנו מדינה ברברית ופרמיטיבית. עובדה זו קיימת הודות לפעילות הסוצאיליסטית, שראתה בכלל מטרה הקיימת בפני עצמה שכדאי להשקיע בה. אנו נוטים להשמיץ אותה ככשלון כלכלי (מדינת הרווחה האירופית התגלתה עם השנים כעסק יקר למדי) ושוכחים שהיא הוותה הצלחה חברתית אדירה. ואין משל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אם הבנתי נכון, אתה טוען כי: א. מטרות הסוציאליזם היו לא רק הפקעת הרכוש הפרטי: טענה מוזרה לאור זאת שאיש לא טען כי אלו היו מטרות הסוציאליזם. זה היה פשוט *האמצעי* העיקרי להגשמתו. המטרות, כפי שהבהרתי, אינן חשובות לעניין זה. ב. ולכן, אתה טוען, כאשר ויתרו על הלאמת אמצעי הייצור "הסוציאליזם לא כשל אלא די הצליח": כלומר, כאשר מי שכינו עצמם סוציאליסטים ויתרו על האמצעי העיקרי וההכרחי להגשמתו, לטעמם, ו"עברו לתמיכה בכוחות השוק" הסוציאליזם הצליח. הפליק-פלק הלוגי שאתה מבצע הוא כזה: 1. הדיבר העיקרי של הגשמת הסוציאליזם הוא הלאמת הרכוש. 2. היו סוציאליסטים שויתרו על דיבר זה ואימצו דיבר הפוך (תמיכה בכוחות השוק). 3. פעולה זו הצליחה (לדעתך). 4. ולכן, הסוציאליזם הצליח. קולט כמה זה מגוחך? הרי סוציאליסט שוויתר על הדיבר העיקרי בסוציאליזם אינו יכול להקרא סוציאליסט. זה אינו עניין של הגדרה בסגנון הגדר-כפי-רצונך. יתר על כן, אם מה שאתה מכנה "סוציאליזם" נדרש לאמץ את הדיבר העיקרי של התורה המנוגדת ("תמיכה בכוחות השוק" הוא לשון אחר ל"אימוץ עקרון הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור") ואם מקובל שמי שלא אמץ עקרון זה נכשל, הרי שהתורה המנוגדת היא הצודקת והיא המצליחה, האין זאת? וכמובן שסטית מהנושא המקורי, שבו אכן הושג מ.ש.ל. לטובת עניין אחר שבו אני מספק, כרגיל, את הסיומת המתבקשת: מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יכול לחזור ולומר ש"התוצאה הסופית בברית-המועצות ועיראק נראית אותו זבל" כאטשר הובאו בפניך נתונים על תוחלת חיים, תמותת תינוקות, אנאלפבתיות וכד', שבהם הגיע ברה"מ להשגים גבוהים בהרבה משל עיראק, ולא שונים בהרבה (כפי שאתה עצמך כתבת!) מאלו של מדינות פריפריה אירופיות אחרות, כמו יוון, בהן לא היה שלטון קומוניסטי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |