מדאיג מאוד מאוד 238385
שוקי שמאל יום ו', 6/8/2004, 2:59
אני מודה לך על שטרחת והבאת סיפור זה למאמר באייל. הסיפור שעל פניו נראה כמין מקרה פעוט של תפוח רקוב אחד וכמה בירוקרטים מטומטמים במיוחד (בלשכת עורכי הדין), עלול להתגלות כקצהו המציץ של קרחון מסוכן במיוחד.
במיוחד לאנשים כמוני הרואים במערכת השיפוטית, מרכיב עיקרי במערכת האיזונים והבלמים של המשטר שלנו, מקרה כזה הוא מדאיג במיוחד.
מערכת הצדק הישראלית הצליחה ליצור לעצמה שם טוב ואמון בקרב הציבור הישראלי למרות תנאים קשים במיוחד:
1) השופטים מתמנים מקרב ציבור עורכי הדין שאין לו שם של ציבור בעל יושרה או הגון במיוחד.
2) המרכיב הדתי בחברה הישראלית הוא חזק. ושם עשוייה להתגלות סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין הנאמנות להלכה היהודית לבין מערכת חוק יהודית-חילונית. לפחות חלק מציבור זה אכן פועל כך הלכה למעשה.

נראה לי שמה שעשה את הנס הנ"ל היתה האופי הצנוע, ההגון, העקבי הלא-פוליטי ולא אקדמאי של שופטי השלום בישראל, שהתבטא באמרה: "בתוך עמי אני יושב". הסמכות שרכשו לעצמם שופטי העליון לפסוק בעניינים הנוגעים לכלל החברה והמדינה נבעה מהשם הטוב שהוציאו לעצמם בעניינים שבן אדם לחברו ובן האזרח למדינה (וגם מהשם הרע שהוציאו לעצמן הרשויות האחרות, שרים וח"כים).
הופעת שופטים לא ראויים בנקודות קריטיות במערכת (מנהל ההוצאה לפועל היא בהחלט משרה קריטית בעיני) והתפשטות של שחיתות ובירוקרטיה אטומה בלשכת עוה"ד, עשויה לסמל את קיצו של נס זה.
מנקודת מבט זו, כהונתו של השופט ברק כשופט העליון היא בבחינת האדם הנכון במקום הלא נכון או להיפך. בעוד הדרוש הוא שופט שיעמוד בראש מערכת הנלחמת מלחמת חורמה בשופטים לא ראויים ועומדים בתוקף על תקינות ובריאות המוסדות המשפטיים למיניהם (כולל לשכת עוה"ד בתפקידה כממונה על ההתנהגות הראוייה והשם הטוב של ציבור עוה"ד). לא מדובר כאן במילים ריקות. אני הייתי מצפה מהשופטים העליונים לנזוף באופן חמור ואולי אף פומבי בלשכת עוה"ד על מקרים דוגמת זה שתואר במאמר.
במקום זאת, אופיו האקדמאי והאינטלקטואלי של אהרון ברק יוצר לו (אולי לא בצדק), תדמית של מי שמתעסק בעיקר בענייני המדיניות, בויכוח חסר תועלת עם רבנים, ובכתיבת ספרים אקדמאיים על תפיסת המשפט. אני באופן אישי חושב שאת המחקרים האקדמאיים האלו ראוי להשאיר לפרופסורים של הפקולטות למשפטים. שופטים מכהנים בכירים צריכים להשפט בעיקר על התפקוד היומיומי התקין של מערכת המשפט.
אחת הטענות של חסידי ברק היא שהגותו השיפוטית, מקדמת את שמה של המערכת המשפטית שלנו בעולם הנאור ומחזקת את מעמדה של ישראל בין העמים. לעניות דעתי כל הטענה הזו לקוחה מעולם הזוי של wishful thinking. אני לא חושב שמישהו בביה"ד בהאג בפסיקת הגדר שלו, טרח להתיחס לפסיקתו של הבג"ץ. למעשה אני מנחש ששופטים בעולם ה"נאור" יודעים על פסיקותיו של ברק, בערך מה שהוא יודע על פסיקותיהם של שופטים בבלגיה, בדרום קוריאה ובחוף השנהב.
אם מערכת המשפט הישראלית, באמצעות מקרים מרובים דוגמת המקרה שתאר דב ובאמצעות עינוי דינו של הקהל הרחב, תאבד את אמון הציבור הישראלי הכללי, היא תאבד מיני' ובי' את יכולתה להתערב ולפסוק בעניניהן של רשויות השלטון האחרות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות