 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שמאריך כיום ללא צורך את חייהם וסבלם של חולים סופניים אינו היעדרו של החוק שבו מדובר. אני חושד שמטרת חוק זה, כחוקים רבים נוספים, הוא יחסי ציבור. בסופו של דבר, רופא הרוצה להיות חופשי מהטרדות משפטיות ופיזיות ייענה לרצון המשפחה ולא לרצון החולה, ללא שום קשר למה שאומר החוק. אינני מכיר שום מקרה שבו נלקחו איברים מנפטר להשתלה חרף התנגדות המשפחה, גם אם החולה חתם בחייו על רצונו בכך. בדיוק באותה מידה אינני יכול לדמיין רופא המנתק חולה ממכונת הנשמה בניגוד לרצון המשפחה, רק משום שזהו רצון החולה. החוק היבש לא ישנה זאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לומר על החוק שמטרתו היא יחסי ציבור, זה קצת דמגוגי. אפשר לומר זאת על כל חוק, גם על חוקים שאין ספק בהיותם טובים, וזה עדיין יכול להיות נכון. כמו שאדם יכול לבחור היות רופא (נניח) גם למען התהילה החיצונית, גם למען האגו הפנימי, גם כדי לעזור לאנשים אחרים וגם כדי להתפרנס (נניח שוב...). כך גם המחוקק: למען יחסי ציבור הוא יכול לעשות דבר אחד, וגם היפוכו - בבואך לדון בכך אין זה פוטר אותך מדיון לגופו של המעשה. ואגב, האנשים שעניין המתת החסד בוער בדמם, כמה מנדטים הם שווים? ולעצם העניין: אתה מתייחס למצב של ניגוד בין רצון החולה לרצון המשפחה; אבל לפני החוק, המצב הבעייתי "הקלאסי" היה שבו גם החולה וגם המשפחה רוצים לנתק. אתה אולי תאמר שבמצב כזה הרופא, מעשית, היה יכול לנתק, אפילו שזה בניגוד לחוק היבש. אבל הבעייתיות האיומה ב"סידור" כזה היא ברורה, אני חושב - למה שרופא שוחר-טוב יחשב, ולו מבחינת החוק היבש, לרוצח - העבריין הקשה ביותר? למה שהוא יצטרך לחשוש שמא מישהו שיודע על כך יתנכל לו יום אחד ויגיש נגדו תלונה? אם זה היה המצב תמיד, ורק לא מבחינת החוק היבש, טוב ששונה החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק שכדאי להסדיר עניין זה מבחינת החוק. הצורך בחוק במקרה שהחולה, המשפחה והרופא רוצים את אותו הדבר אינו גדול במיוחד, בדיוק מהסיבה שעליה הצבעת. אם החשיבות העיקרית של החוק היא הצהרתית, ואין בו צורך מיוחד, הוא בוודאי חוק של יחסי ציבור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |